המונח "קארמה" מאוד רווח בז'רגון הרוחני אבל יש חוסר הבנה ובלבול לגביו. הפוסט שואף לעשות סדר בנושא.

על חשיבה מחוץ לקופסה, הגמשת מסגרות, חמלה ופתרון קונפליקטים – ועל איך דווקא טבעונות יכולה להכניס אותנו לתוך קופסה ולזהות מה אנחנו באמת רוצים.

מה מפריע לנו להקשיב לקול הפנימי, הבעיה עם לחפש אחר מה "נכון", ואילו שאלות כדאי לשאול במקום. טבעונות כמשל לבעיה עם אידאות.

סיפור אמיתי שקרה לי עם פרה קדושה בהודו, ומה אפשר ללמוד מזה על סימנים מהיקום, מציאת הנתיב הנכן לנו, ועל כאפות שהחיים מביאים לנו.

מה העיקר בחיים שלנו ומה הטפל? מה התפקיד הראשי שלנו ומה התפאורה? ואיך ליצור מצב שהתפאורה תומכת בנו ומאפשרת לנו לשחק את משחק חיינו ולהגשים את הייעוד בהצלחה.

למה הפסקתי להיות טבעונית? איך זה שאני יותר בריאה מאז למרות שאוכלת פחות טוב? פוסט שכדאי לקרוא אם נראה לך שהגיע הזמן להפסיק עם הטבעונות קשה לך לעשות את הצעד.