אריק אבר הוא ממייסדי תנועת הפואטרי סלאם בישראל והמנהל האמנותי שלה. הוא מתפרנס רק מאמנות מאז שהוא השתחרר מהצבא, וכיום עובד על אלבום ומופיע עם מופע סולו: ביטמילה (מופע ספוקן וורד מוזיקלי שמשלב בתוכו שירה מדוברת, מוזיקה, סטנד אפ), מנחה תכנית הטלוויזיה הקרם דה לה סלאם, ומופיע לעתים עם הבריגדה התרבותית ובהפקות נוספות. הכרנו בפסטיבל קרקס בצרפת ב-2009. הוא היה שם בתקופות משמעותיות בחיים שלי, ואפילו באחד הרגעים המכוננים של חיי: כשריסקתי את היד. הוא היה זה שהחזיק אותי בדרך למיון, בעודי מחזיקה את היד שלא תיפול מהמקום… לאורך השנים, אני נהנית לצפות בדרך שהוא עושה. בעיני הוא דוגמה מעולה להתפתחות מתמדת ולאדם שמגשים את עצמו, ואני חושבת שהוא יכול להוות השראה להרבה אנשים. אז תפסתי אותו לראיון.
תמיד ידעת שאתה רוצה לעסוק באמנות?
לא. אי אפשר להגיד שזה היה חלק מהתכנית. לא הייתה לי גישה לעולם הזה בילדותי. המקצוע המכובד היה רופא או מהנדס או עורך דין. זה הבסיס למצוא איזושהי הצלחה או נוחות בחיים. זה היה השיח ברוסיה הקומוניסטית, מזה ההורים שלי באו. להיות אמן ברוסיה זה היה משהו שהיה רחוק מאוד מהם. בתיכון הלכתי ללמוד מחשבים כי החברים שלי למדו מחשבים. כנראה בגלל זה לא הייתי ממש טוב בזה. לא היה לי כיוון בגדול. לא הייתה לי את המודעות להגשמה עצמית. זה לא היה מושג שהכרתי בכלל.
אז איך הגעת לאמנות?
בחופשת השחרור פגשתי בחורה, התאהבנו וטסנו לאירופה. היא הביאה את הרוח האנרכיסיטית-המשוגעת-האמנותית. למדתי לעשות גא'גלינג והופעות אש. היא אמרה לי "תכניס נפט לפה ותירק", זה היה בעצם כל התדריך. ומאז התעסקתי עם הופעות אש. אחר-כך התחלתי להפיק כל מיני אירועים. נכנסתי לתחום הקרקס והתחלתי להתגלגל שם. זה פתח לי איזשהו עולם שהרגשתי נוח בתוכו. לפני זה לא היה לי כיוון או כלים.
במקצוע שלך ההכנסה לא תמיד יציבה. היו פעמים שחשבת ללכת לעבוד במחשבים ולהרוויח הרבה כסף?
לא. המחשבה שלי לא הלכה לשם. המבט שלי התפקס על איזשהו כיוון, שהתשוקה תגברה אותו. לא יכולתי לראות משהו אחר. לא היה לי פאשן לזה. תמיד חיפשתי את היציבות הכלכלית בתוך מה שאני עושה. בשנים הראשונות לא היה לי הרבה. התקיימתי ממה שהיה לי. אם היה לי 100 ₪ בחודש הייתי מתקיים מ-100 ₪ בחודש. לא חייתי מעבר ליכולת שלי. תמיד האמנתי שהולך להיות טוב יותר. וזו עדין אמונה שיש לי – למרות שטוב לי מאוד עכשיו.
ראית את עצמך עושה את מה שאתה עושה היום?
ממש לא. ראיתי רק מה שיכולתי לראות בשדה הראייה והלכתי. הרבה פעמים הגעתי למקומות ולא הייתי מסופק בהם. אחרי שהגעתי אליהם ראיתי שזה לא מה שאני בעצם מחפש. ואז פניתי לכיוון אחר. אף פעם לא היה לי את הויז'ן הסופי. תמיד הויז'ן הוא הצעד הבא.
הרבה פעמים מרוב שמחפשים "מה הייעוד" או "מה זה ה-דבר הזה שאני רוצה" לא זזים לשומקום. וזה נשמע שפשוט כל פעם הלכת עם הרצון שעלה וזה הוביל אותך לרצון הבא ולרצון הבא, והדרך נגלתה בפניך.
ברגע שאתה מזרים את האנרגיה היא זורמת. דברים קורים. אתה לא תמיד יכול לצפות את התוצאה, אבל ברגע שאתה שם את האנרגיה – משהו יקרה.
עולים לך לפעמים פחדים?
תמיד יש פחדים. לפעמים אני מתחיל לעבוד על משהו בשיא ההתלהבות ואומר שזה הדבר הכי מדהים. ותמיד, בכל תהליך, יש את הרגעים שאתה אומר "מה זה לעזאזל? מה זה שווה? זה לא הדבר, זה לא מגניב…" ואז הדברים שמדכאים אותך היום מדרבנים אותך מחר. בסופו של דבר יוצא משהו שהוא דבר בפני עצמו. זה לא מה שדמיינת, וזה לא מה שפחדת ממנו. נוצר איזה היבריד בין הדברים.
אז מה אתה עושה כשפתאום לא בא לך על פרויקט שהשקעת בו הרבה?
בדרך כלל אני יודע שזה יעבור ואני אכנס לזה שוב. אני חושב שחשוב להתמיד, גם כשלא בא לך. זה החלק הרוסי. לא "לא בא לי אז אני מחפש משהו אחר".
זה נשמע שאתה עובד מאוד נכון עם הרצון. אתה הולך איתו אבל לא מנוהל על ידו.
אני טוב בלאסוף אנרגיה ולהפעיל פרויקט. זו החוזקה שלי. החולשה שלי היא התחזוקה של הפרויקט אחרי שהוא רץ, והקלוז'ר של הפרויקט. לכן כל פרויקט משלב בתוכו עוד אנשים; אנשים שטובים בתחזוקה, אנשים שטובים בקלוז'רס, אנשים שטובים בלמנף את הפוטנציאל של הפרויקט.
זה מדהים בעיני; אתה מכיר את החוזקות שלך ואת הדברים שאתה פחות חזק בהם. ואתה יודע לחזק את החוזקות ולמצוא מי שיטפל בצדדים שאתה פחות חזק בהם.
למדתי עם השנים. עשיתי עשרות פרויקטים, מקטנים לגדולים. ולמדתי איפה אני ממצה את המיטב שלי ואיפה לא טוב לי. אני יודע שאני צריך להיות המנהיג באיזשהו מקום. ברגע שאני מספר 2 או 3, אני יכול להביא את היצירתיות שלי, אבל מאוד קשה לי, אני לא מרגיש שאני ממקסם את הפוטנציאל שלי. וזה מצב לא טוב לאף אחד.
עשית המון דברים שונים לאורך הדרך, מה הוביל אותך?
החוזק שלי תמיד היה התקשורת שלי עם הקהל. מילים אהבתי תמיד, אבל בגלל שלא הייתה לי נגיעה באמנות בצעירותי, לא ידעתי מה עושים עם זה, מאיפה מתחילים בכלל, למה שמישהו ירצה לשמוע את זה, ואיך מקבלים על זה תשלום. ובהופעות רחוב – כן. זו לא הייתה חידה. ידעתי שאתה הולך לרחוב, מופיע מול מי שנעצר, שם כובע ויש לך כסף. נקודה. הבנתי את זה, אז זה מה שעשיתי. תמיד התגעגעתי לעניין הזה של המילים.
ב-2007 כבר התחלתי לעבוד על ביט מילה (אז קראו לזה ביטקסט). לא ידעתי שאני עובד על מופע. רציתי לשים מוזיקה למילים שלי. עבדתי עם מוזיקאי והייתה לנו הופעה אחת ב-2008 ואז נסעתי לחו"ל. כשחזרתי הוא היה עסוק ואז אחרי שנה הוא התפנה והקמנו את הלהקה. ב-2008 הקרקע לא הייתה מוכנה. הסלאם היה איזה מהלך כולל כדי להרים מודעות לז'אנר הזה. זה היה מהלך מאוד אגואיסטי. אני מאמין שכל יוזמה צריכה להגיע מאגואיזם, ואם היא מצליחה להיות אלטרואיסטית כתופעת לוואי, אז זה בינגו. כי אז אתה באמת משקיע. כמה כוכבים יצאו מהסלאם… עזבי את המילה כוכבים – אנשים שמבטאים את עצמם. מאות אנשים. אז זה בינגו.
גם המון אנשים שצופים בסלאם מושפעים ממנו. לא יכולת לדעת את זה מראש.
לא, זה היה נועד לכישלון. אני עושה דברים כי אני אוהב לעשות אותם וכי הם מעצימים אותי, ובדרך זה מעצים עוד אנשים. זו הדרך שלי לעשות יוזמות. אני לא מאמין ביוזמות אלטרואיסטיות.
אחד הקטעים הראשונים שלך היו על הצלחה. איך אתה מגדיר היום הצלחה?
לא יודע, אבל הוא נכתב בעקבות תחושת כישלון. היום אני הרבה יותר רגוע. אני מרגיש שאני במקום שנכון לי, לעומת מקרים בעבר שהרגשתי שאני במקום לא מדויק, ורציתי להבין מה עוד אני צריך לעשות. והיום, למרות שיש לי עוד הרבה חלומות ורצונות אני מרגיש… סיפוק. לא שובע, סיפוק. נראה לי שזה הצלחה בסופו של דבר. לפני כן לא התבטאתי כמו שאני רוצה או יכול. היה להיות לי 'high' של הצלחה, ואז הייתה נפילה. אנשים יכלו לבוא ולהגיד לי "וואו" וזה היה כלכלי, אבל אף פעם לא הרגשתי באמת סיפוק. היום אני גם מרגיש יותר מאוזן – גופנית ורגשית. אני הרבה פחות נכנס לדיכאון או למקום של קנאה וחוסר בטחון. אני גם הרבה פחות חולה. לא הייתה לי שפעת 3 שנים! ופעם הייתי מצטנן ונהיה חולה כל 3-4 חודשים. נראה לי שאיכשהו עם האיזון גם מערכת החיסון שלי התחזקה.
זה הגיוני, כי מחלות מגיעות כשאנחנו לא מדויקים או מתנהלים לא נכון עם האנרגיה שלנו, ונשמע שאתה כן…
שאלה לסיום: איך אתה מנהל את הזמן שלך בין כל הפרויקטים האלו?
אני מחלק את השבוע שלי. יש לי ימים לכל פרויקט. אני רושם באייפד את כל מה שאני רוצה לעשות לפי פרויקט. נגיד להתקשר לדוד. זה עולה לי בראש אז אני רושם את זה בפרויקט המתאים ושוכח מזה, מוריד את זה מהראש. כשמגיע היום של פרויקט איקס, אני רואה לצלצל לדוד. זה באידיאל – אם לא התעצלתי לכתוב ואם לא התעצלתי לצלצל לדוד (צוחק). לפעמים אני מצליח בזה יותר ולפעמים פחות. עכשיו נגיד אני אחרי פרויקט גדול ואין לי שגרה. אני צריך מחדש לבנות לו"ז, מתי זה מתי זה… וזה לוקח זמן. לוקח לי גם זמן להבין שזה מה שאני צריך. כל פעם מחדש. ואז לוקח זמן להתחיל ולבנות את זה… ואז נכנס פרויקט חדש והורס הכול.
~~~
לצפייה בביצועים של אריק, פרטים נוספים ותאריכי ההופעות הבאות:
~~~
רוצה לזהות את התשוקה והצעד הבא שלך?
כאן יש סדרת שאלות שיכולות לעזור לך בדיוק בזה!