אבל רוב החיים שלי לא ידעתי מה הייעוד שלי,
מה אני רוצה, או במה אני טובה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, האמנתי שחלומות נועדו כדי שנגשים אותם,
ושבאנו לעולם כדי לעסוק במה שאנחנו אוהבים.

אז תמיד הלכתי עם החלומות שלי.
עקבתי אחריהם לכל מיני יישובים וארצות (כרגע גרה בתאילנד),
והעמקתי בזכותם בכל מיני עולמות תוכן שעניינו אותי.

אבל כל הזמן הרגשתי שעוד לא מצאתי את  "הייעוד" שלי.
הטריד אותי שאני לא מעמיקה או מתמידה במשהו אחד,
ושקורות החיים שלי נראים כמו סלט פירות לא אכיל.
(אבא שלי עדיין מוטרד מזה).

ידעתי שאומרים שלכל אחד יש מתנה לתת לעולם,
אבל לא הרגשתי שלי יש כזו.

תכלס, ממש האמנתי שאין שומדבר שאני טובה בו במיוחד.