איך זה שאנשים מחפשים את הכיוון הרבה זמן ולא מוצאים? 

פונים אלי אנשים שכבר חודשים באימון או טיפול, ועדיין לא יודעים מה התשוקה שלהם. אנשים מספרים לי שהם היו כבר בהרבה אבחונים תעסוקתיים, ועדיין לא יודעים מה הכיוון הנכון להם. 

אני שומעת מהם על הפחד להשקיע בעוד מפגש הכוונה, ואני כל כך מבינה. וכואב לי. כואב לי לשמוע על התקווה שנעלמת והייאוש שחוגג. ואני יודעת שזה לא חייב להיות ככה. אני יודעת מנסיון שתוך שעה אפשר למצוא את הייעוד. 

אז מה הסיבה שאנשים מחפשים ולא מוצאים? מה הסיבה שגם אחרי תהליכי אימון וטיפול פסיכולוגי מתקשים לזהות את הייעוד? מה הסיבה שהתהליכים כל כך ארוכים ואיטיים, למרות שאנחנו בעולם שהוא כל כך מהיר? 

בפוסט אני רוצה להאיר על כמה נקודות שאני מקווה שיעזרו לך למצוא ולא לחפש.

אז למה מחפשים ולא מוצאים?

כל אחד מאיתנו ייחודי, כך שזה לא שיש תשובה אחת ל-למה אנחנו לא מוצאים. אבל אפשר לרכז את הסיבות ל-3 קבוצות עיקריות:

1. תפיסות מוטעות 

יש הרבה תפיסות מוטעות לגבי איך זה ייראה "כשנמצא". יש הרבה תפיסות שגויות על תשוקה, חלומות ומה זה בעצם ייעוד. ואז אפשר להמשיך לחפש אותו שנים ולא לזהות, למרות שהוא מתחת לאף.

למשל אנשים חושבים ש"אם הייתי יודעת מה החלום כבר הייתי מסתערת עליו", אבל זה נכון בדיוק כמו התפיסה שאראה את האביר על הסוס הלבן ומיד אדע שזה הוא ונחיה באושר ובעושר לעד. במלים אחרות: זה נכון באגדות, ויש אולי כמה אנשים שנכנסו ככה לזוגיות. אבל גם בזוגיות הכי מהממת – לא הכל תמיד ורוד. ולא בכל יום אנחנו עם פרפרים בבטן וניצוצות בעיניים. ולפעמים אפילו בא לנו שהאביר יעלה על הסוס ויסע לאנשהו כדי שנוכל להשאר לבד בבית.

חלק מהתפיסות האלו היו נכונות פעם, אבל הן לא רלוונטיות לעידן שאנחנו חיים בו. למשל התפיסה ש"צריך לחשוב איפה נהיה עוד 10 שנים" או "צריך לבחור מקצוע אחד להתמקד בו".

2. שאלות לא מדויקות

למשל, מלמדים אותנו לשאול את עצמנו "מה החזוקות שלי? במה אני טובה?". אבל השאלות האלו האלו הן חלקיות מאוד. כי לא כל דבר שאנחנו טובים בו או אפילו אוהבים זה משהו שנרצה להתמסר אליו. לא פחות חשוב להבין מה התשוקה העמוקה, מה הרצון הפנימי וה-למה העמוק.

אבל אי אפשר לזהות מה אנחנו באמת רוצים כשבאותה נשימה אנחנו שואלים את עצמנו "איך" נעשה את זה, או "מה יביא לי כסף עכשיו". כדי לזהות את הרצון האמיתי אנחנו צריכים לשאול שאלות אחרות, שעוקפות את המיינד.

3. שכחת מצויה (או: ספקות)

הרבה פעמים אנחנו מזהים לרגע מה נכון לנו, אבל שוכחים וממשיכים להגיד שאנחנו לא יודעים מה התשוקה. זה יכול להיות קשור לסעיף 1 – תפיסות שגויות. כי אם למשל אני חושבת ש"אם יומיים אחרי שהבנתי מה התשקה כבר לא בא לי על זה" או ש"אם יש קושי זה סימן שזה לא זה" – אז בכל פעם שנבין מה הכיוון שלנו, מהר מאוד נאפס את מה שהבנו ונמשיך להגיד שאנחנו לא יודעים.

הרבה פעמים זה גם מגיע מפחד או חוסר רשות לעצמנו. כאן נכנסים כל "מה יגידו" ו"מה יחשבו עלי". אבל גם –  "אני עוד לא מספיק טובה", "אני לא יודעת מספיק", "זה עלול להיכשל", "אין לי את מה שצריך" וחבריהן. המחשבות האלו ישר משביתות לנו את השמחה והתשוקה, ואז אנחנו שוב בטוחים שבעצם אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים.

רוצה למצוא?

בספר לתת לעצמך לקרות אני מאירה ומעמיקה על תפיסות ודרכים בהן אנחנו מפריעים לעצמנו לזהות ולחיות את הייעוד. כל פרק מפרק מחסוום אחר, עוזר להתחבר לרצון האמיתי, ונותן רוח גבית ללכת איתו. לקרוא אותו זה כמו לשבת איתי לכמה שיחות, ומרחיב על הדברים שכתבתי כאן.

ואם הגיע הזמן שלך להפסיק לחפש ולהתחיל לזוז לכיוון החדש – אני אשמח ללוות אותך בדרך. כאן יש פרטים על איך אני יכולה לעזור לך לזהות את הכיוון והייעוד ולעבור לשלב הבא שלך.