איך מצאתי את הייעוד והתשוקה שלי + 7 נקודות שיעזרו לך למצוא את שלך

רוב החיים שלי לא ידעתי מה הייעוד שלי, מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה או במה אני טובה.

מצד אחד, כבר כילדה האמנתי שחלומות נועדו כדי שנגשים אותם, ושבאנו לעולם כדי לעסוק במה שאנחנו אוהבים. אז תמיד הלכתי עם החלומות שלי. עקבתי אחריהם לכל מיני יישובים וארצות (כרגע גרה בתאילנד), ובזכותם העמקתי בכל מיני עולמות תוכן שעניינו אותי.

מצד שני כל הזמן הרגשתי שעוד לא מצאתי, ושזה לא "זה". הטריד אותי שאני לא מעמיקה או מתמידה במשהו אחד, ושקורות החיים שלי נראים כמו סלט פירות לא אכיל (אבא שלי עדיין מוטרד מזה).

ידעתי שלכל אחד יש מתנה לתת לעולם, אבל לא הרגשתי שלי יש כזו. ממש האמנתי שאין שום דבר שאני טובה בו במיוחד.

ואז אחרי שנים של התבחבשות, קלטתי מה התשוקה האמיתית שלי: לעזור לאנשים להתחבר פנימה, לאזור אומץ ולהגשים את החלומות שלהם.

איך מצאתי את התשוקה?

התשובה הקצרה היא שהגעתי לטיפול אצל יאיר לוי, ותוך חצי שעה ומשפט אחד שהוא אמר – הבנתי מה אני באמת רוצה לעשות בחיים. אבל זה לא באמת התחיל או נגמר שם. פשוט מאז הפסקתי לחפש ולהגיד שאני לא יודעת מה אני רוצה, ובמקום זה לראות איך הנקודות מתחברות ומה תומך בי בהגשמה.

סטיב ג'ובס אמר שהנקודות מתחברות במבט לאחור. זה נכון, אבל גם אפשר לזהות נקודות תוך כדי מסע כשאנחנו לומדים איך להסתכל על החיים שלנו. הנה כמה נקודות ציון במסע שלי, מקווה שזה יעזור לך לחבר את הנקודות שלך.

נקודות שהתחברו לכדי הבנת הייעוד:

אני כילדה:

מאמינה שחלומות נועדו כדי שנגשים אותם, ושלא באנו לעבוד מ9:00 עד 17:00, ושהכסף מגיע כשאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים. 

בנוסף, אוהבת שיחות נפש ומגלה שיש לי כישרון ניתוח חלומות (מהסוג שחולמים בלילה). בכיתה ה' אומרת שאני רוצה להיות פסיכולוגית כדי לעשות את שני אלו. מתחילה להתנדב במועדונית של אנשים עם פיגור שכלי ומתה על זה.

אגב בכיתה ג' אמרתי שאני רוצה להיות מזכירה כי אהבתי לשחק במשרד ולתייק. וגם הסתובבתי עם תחושת החמצה על זה שלעולם לא אגשים את החלום להיות נדיה קומנאצ'י. נגיע לזה אח"כ.

בתיכון:

לומדת פסיכולוגיה וסוציולוגיה, מגלה תיאוריות שמדברות על דברים שהבנתי מתוך עצמי עוד קודם, נהנית ומסיימת בהצטיינות. במקביל בולעת ספרים של התפתחות אישית, נחשפת ללימודי קבלה ומתחילה להיות פעילה לאיכות הסביבה – מקימה סניף של מגמה ירוקה בבי"ס, מחתימה אנשים על עצומות ופועלות לעורר מודעות סביבתית. וכל הזמן חשה רצון לנער נשים במשפחה שלי כדי שיבטאו את הרצון האמיתי שלהן ויגשימו את החלומות שלהן. 

תקופת הצבא:

מגיעה לקורס רייקי ומגלה שיש עולם שלם של רוח וגלגולי נשמות שמשפיעים עלינו. מבינה שהסיבות לקשיים שלנו הן לא רק כי בגיל 3 ההורים אמרו או עשו לנו. מאבדת עניין בללמוד פסיכולוגיה, ומבינה שהכיוון יהיה רפואה אלטרנטיבית/פסיכותרפיה רוחנית. ממשיכה בינתיים עם לימודי התפתחות אישית אקטיביזם לשינוי חברתי-גלובלי. נהיית טבעונית.

אחרי השחרור:

חושבת ללמוד עבודה סוציאלית ופוסלת, כי לא רוצה להיות חלק מהממסד. נוסעת לארה"ב ומקסיקו. מתנדבת שם בתנועה האקטיביסטית "אוכל במקום פצצות". חוזרת ומקימה סניף ראשון שלהם בארץ.

אחרי שנה נוסעת למזרח. לומדת ומתנסה בכל מיני שיטות טיפול אלטרנטיביות כדי לגשש מה מהן אני רוצה ללמוד. חוזרת לארץ ומתחילה ללמוד נטורופתיה, מתוך מחשבה שזה יתן לי בסיס לכל שיטת טיפול אלטרנטיבית שארצה אחר כך.

לימודי נטורופתיה:

עובדת כמדריכה במעון לאנשים עם פיגור ונהנית מכל רגע. בעיקר מהרגע בו הצלחתי להסביר לאחד המטפלים שהדיירים מבינים הכל למרות הפיגור שלהם, ורואה שהוא מתחיל לדבר איתם בכבוד ובגובה העיניים ולא רק לדחוף להם אוכל לפה.

מגלה את קרקס כפר יהושע ומתחילה להגשים חלום וללמוד טרפז. משתעממת בשנה ב' של הלימודים ולא אוהבת שמלמדים אותנו תפריט לפי מחלה ושזה נהיה מאוד מסגרתי. אומרת לעצמי שאם אהיה נטורופתית אז אלמד שיטת אבחון שמאפשרת להתאים את התזונה באופן אינדיבידואלי.

בסוף עוזבת עם מחשבה ששינוי תודעתי חשוב יותר מתזונה כדי להירפא ממחלות, שאני לא רואה את עצמי נותנת תפריטים לאנשים. חושבת ללמוד עבודה סוציאלית, אבל אומרת לעצמי שאוכל ללמוד את זה גם בגיל 30 אבל קרקס – לא. מחליטה קודם להתמסר לחלום הקרקס שלי.

שנות הקרקס:

לומדת שנה בבית ספר לקרקס, מתאמנת 4 פעמים בשבוע, כמה שעות כל פעם. במקביל עובדת עם אנשים עם צרכים מיוחדים מרגישה בגן עדן אבל מבינה שכבר אין לי לאן להתפתח, ושהגיע הזמן לנסוע להגשים את החלום לגור תקופה בצרפת. 

גרה שנה בפריז, מטפלת בתינוק ובשאר הזמן מקרקסת. לקראת אמצע השנה מבינה שחסר לי החלק המנטאלי. אז לא ידעתי להגיד במילים שגם החלק הרוחני חסר לי. בכלל תמיד היתה לי רתיעה-משיכה מהמילה "רוחני".

תואר בעבודה סוציאלית:

חוזרת מפריז לקיבוץ בצפון, הישר ללימודי עבודה סוציאלית. בשנה הראשונה פורחת. אוהבת את האיזון בין הלימודים לקרקס, מבינה שזה יותר נכון לגוף שלי להתאמן פעמיים בשבוע מאשר 4 פעמים אינטנסיביות.

בשנה ב' פותחת עסק לחוגי אקרובטיקה אווירית ומכניסה לתלמידים תרגילים של חגיגת הצלחות בסוף כל שיעור. החוגים מתרוממים מהר, אני נהנית ללמד ומשתעממת מהלימודים בתואר. מרגישה שהנקודות התחברו, ושאני הולכת לפתח שיטת טיפול שמשלבת קרקס והנה מצאתי את הייעוד שלי.

החלום ושברו:

מגיעה אלי הזדמנות לקחת חלק במופע קרקס עם בימאית איטלקיה שאפילו לא העזתי לחלום לעבוד איתה, אחת שביימה מופע שראיתי בצרפת כמה פעמים בשבוע אחד וריגש אותי בייחודיות שלו. יומיים לפני המופע מרסקת את היד בחזרות. אחרי 3 שבועות מגיעה להוריד גבס ומבינה שאני צריכה לעבור ניתוח, ושהשיקום הולך לקחת הרבה זמן. נזכרת במשפט "בגיל 30 לא אוכל לעשות קרקס" ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. בעיקר בוכה.

בעקבות ריסוק היד מתרסק לי גם האגו, תפיסת העולם ותחושת הבטחון ביקום. עוברת תקופה ארוכה של שיקום של היד והיזכרות מחדש במשיכה שלי לעולם הרוח. עולה בי רצון ללמוד ידע שמגיע בתקשור, וגם זעקה פנימית להבין מה המהות שלי. רואה מודעה באמצע הלילה על שיעור מבוא לתודעת העל, מתרגשת ויודעת שזה מה שחיפשתי.

תודעת העל:

מתחילה שנה ג' של הלימודים בתוספת קורס תודעת העל. שבוע אחרי שבוע מתנפצות לי תפיסות רוחניות, ותפיסות אחרות מקבלות עומק הגיוני ומרגיע. מבינה גם מה זה באמת העידן החדש, ולמה תמיד הרגשתי לא שייכת לעולם. תוך כמה חודשים מבינה מה המהות שלי, מה הסיבה שנפצעתי, ומה השליחות שלי – לשנות תודעה. עדיין לא לגמרי יודעת מה לעשות עם זה. בינתיים עוזרת לחברות ללימודים בעניינים טכנולוגים, ומתלהבת מלעזור לשליחים לעשות את השליחות שלהם.

במקביל עוסקת בהקמה וניהול של קואופרטיב אורגני מקומי וגם ביצירת רשת של כל הקופארטיבים בארץ. מאוד מתמלאת מזה. העם מתחיל לדרוש צדק חברתי ברוטשילד, אני מבינה שהפייסבוק הוא כלי לשינוי תודעתי. פותחת את הגדרת הפרטיות לציבורית ומתחילה יותר ויותר לכתוב תכנים עם כוונה לעשות שינוי תודעתי.

האסימון בסוף התואר: 

חצי שנה לפני סוף התואר כותבת זימון של איך רוצה שמקום העבודה שלי ייראה וירגיש. סוף התואר מתקרב ועדיין אין לי מושג מה אני רוצה לעשות.

משהו כמו שבוע לפני סוף התואר פתאום (שוב) נופל לי האסימון שאני רוצה לעבוד עם אנשים שרוצים שינוי, ברמת מודעות שאפשר לעשות איתם שינוי תודעתי ולעבוד על הגשמה.

יום-יומיים אחרי פוגשת שכנה בנחל, והיא מספרת לי על עמותה שמלווה צעירים בגילאי 17-25 למימוש הפוטנציאל שלהם. מסתבר שבדיוק אחת המלוות עזבה והם מחפשים מישהי, ושתנאי סף לקבלה לתוכנית היא שהם באמת רוצים לעשות שינוי! 

עמותת למרחב:

עפה על התפקיד, מאוהבת בצעירים שאני מלווה, אוהבת את זה שיש לי חופש להביא תכנים ולעשות מה שאני רוצה – בליווי אישי, קבוצתי וסמינרים שאני שותפה לארגון שלהם. עם הזמן קולטת שקשה לי עם הגישה של הצוות, ושנורא ברור לי מה אני לא מסכימה איתו, אבל מתקשה להגיד מה כן.  חוסר הבטחון והתחושה שאני לא יודעת מה אני רוצה הולכת וגדלה, עד שאני בכלל לא זוכרת למה הגעתי לעבוד שם. מרגישה תקועה ומשוועת לעזרה.

הפגישה המכוננת עם יאיר:

מדברת עם חברה ללימודי תודעת העל, והיא מספרת לי על יאיר. מיד אני מרגישה שזה האדם שיוכל לעזור לי. מגיעה למפגש הראשון, ובוכה לו שאני יודעת מה אני לא רוצה לעשות, ולא יודעת מה כן. ממשיכה לדבר ולדבר, ואחרי חצי שעה הוא עוצר ואומר לי משפט חרוט לי בראש עד היום:

"אני לא שומע שאת לא יודעת מה את רוצה, אני שומע שאת לא יודעת איך תעשי את זה, וזה הבדל גדול".

אמר וצדק. 

הרי רק כמה דקות קודם אמרתי שאני רוצה לעזור לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגשים את החלומות שלהם. וזה מה תמיד רציתי, עוד כילדה, כשראיתי את אמא שלי מוותרת על החלומות שלה ורציתי לנער אותה.

המשך התהליך:

בפגישות הבאות עם יאיר מבינה שיש יש לי את מה שצריך כדי להגשים את זה – הרי כל לימודי תודעת העל עוסקים בלעזור לאנשים לזהות את הייעוד ולממש את הפוטנציאל שלהם. לומדת גם עד כמה הספקות ניהלו אותי, ושהעניין הוא לתת לגיטימציה לעצמי ולרצונות שלי. מתחילה גמילה מלשנן לכל מי שמוכן לשמוע: "אני לא יודעת". לומדת איך פחות להפריע לעצמי ויותר לתת לעצמי לקרות.  

בפוסט הבא אספר על מה עזר לי לעבור מלזהות את התשוקה לאשכרה להתחיל לפעול להגשמה שלה ולצאת לאור. בינתיים, בואו נראה מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה.

7 תובנות מהסיפור שלי שיכולות לעזור לך לזהות את הייעוד שלך:

1. אנחנו יודעים.

במשך שנים אמרתי לעצמי שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות. ועם זאת, כל כמה שנים הייתי מגיעה מחדש לאותה המסקנה: אני רוצה לעשות שינוי תודעתי, ולעודד אנשים להגשים את עצמם. זה תמיד היה שם, למרות ששכחתי והמשכתי להגיד לעצמי שאני לא יודעת. שיכחה והיזכרות מחדש זה חלק טבעי מהדרך, אבל ממש כדאי להחליף את המשפט "אני לא יודעת" בהתמקדות במה שכן יודעים. זה גורם לידיעה להתחזק ומביא בהירות.

2. לא כל חלום ילדות הוא באמת החלום שלנו. 

חלמתי להיות מתעמלת, אבל כשהתאמנתי 4 פעמים בשבוע  הבנתי שזה לא מתאים לי. וזה עוד בלי להיות במסגרת תחרותית ומשטרי תזונה. אני גם ממש לא מעוניינת להיות מזכירה כיום.

3. אבל אפשר ללמוד מהחלומות ילדות שלנו על המהות שלנו.

אמנם אני לא רוצה להיות מזכירה, אבל אני יותר ויותר מוצאת שאני מזכירה לענייני הגשמה 😉 אני עושה לאנשים סדר בראש (ולפעמים גם במדיה הדיגיטלית). ואני מזכירה לאנשים מה הם באמת רוצים, מה החזון והמטרות שלהם, מה היכולות שלהם ומה הם שווים.

על להיות נדיה קומנאצ'י ויתרתי מזמן, אבל אקרובטיקה ליוותה אותי תקופות ארוכות בחיים, עושה לי טוב ומלמדת אותי הרבה על תהליכי חיים והגשמה.

4. כדי לעשות את זה צריך להפריד בין מהות לצורה.

או במילים אחרות: לשאול את עצמנו מה הסיבה רצינו את מה שרצינו. אני למשל תמיד רציתי להעצים, לתת אומץ ולעשות שינוי.

5. הכל בחיים מכין אותנו לייעוד שלנו.

לא כל דבר שאנחנו אוהבים או רוצים לעשות צריך להיות העיסוק המרכזי שלנו. חלק מהדברים מכינים אותנו לשלבים הבאים או פשוט תורמים להנאה ולהתפתחות האישית שלנו. גם זה חלק מהייעוד שלנו.

6. לוקח זמן מהרגע שמבינים מה רוצים לעשות ועד שמגשימים.

בדרך יש תהליך שכולל להבין את ה"איך" עושים את זה, ולעדכן את התוכנה שלנו בהתאם: להכין את עצמנו רגשית, לשנות דפוסי חשיבה, לראות את עצמנו ככאלו שמסוגלים לעשות את זה, ליצור אמונות תומכות.
 

7. עם זאת הרצון לדייק יכול לעכב את התהליך.

חוסר ביטחון והספקות יכולים לתעתע. במקום להודות בפני עצמנו שאנחנו מפחדים לטעות, שנכשל, שנחווה ביקורת – אנחנו לפעמים אומרים לעצמנו דברים כמו  "זה עוד לא מדויק" או "זה עוד לא זה". זה יוצר תחושה של התפתחות אבל בעצם משאיר אותנו באזור הנוח של החיפוש והלימוד. התפתחות אמיתית והגשמה מגיעים כשאנחנו יורדים לקרקע, מתנסים ולומדים מהדרך עצמה.

רוצה לזהות את הייעוד ולחבר את הנקודות של החיים שלך?

אחד התרגילים הראשונים שאני נותנת לאנשים ומופיע גם בספר שכתבתי (לתת לעצמך לקרות), הוא לכתוב על תקופות משמעותיות בחיים, ולראות מה למדת שם, מה רצית, מי היית – ואיך הנקודות מתחברות.

אם אתם רוצים עזרה בלפענח את הסיפור שלכם. ובכלל, אם אתם רוצים עזרה בלעשות סדר, להבין מה הייעוד והכיוון הנכון לך, ולהתחיל לפעול בכיוון – מוזמנים לתהליך ממוקד בו נעשה את זה יחד.

לפרטים על התהליך הממוקד לדיוק הייעוד והצעד הבא >

גם לך יש תשוקה לעשות שינוי תודעתי ולעזור לאנשים להתחבר פנימה?

אם גם התשוקה והשליחות שלך קשורה בלעשות שינוי ולעזור לאנשים בתהליכי הגשמה, ואם מרגיש לך שהגיע הזמן להוריד את התשוקה לקרקע וליצור עסק שמבוסס על השליחות שלך – אני מזמינה אותך לתוכנית הכשרה חדשה: לתת לעצמך לקרות. זו תוכנית בה נדייק את השליחות, נוריד אותה לקרקע ושלב הבא גם נלמד להעביר את זה הלאה לאחרים. לפרטים דברי איתי פה במייל או בוואטסאפ.

רוצה לדעת איך יצאתי לאור והתחלתי לממש את התשוקה שלי?

אכתוב על זה בקרוב פוסט המשך. כדאי להירשם פה למטה לניוזלטר כדי לקבל עדכון כשהוא יוצא.