בשבוע שעבר מישהי פנתה אלי ואמרה לי שהיא רוצה להבין מה היא באמת רוצה לעשות עם עצמה. היא סיפרה לי שבכל יום היא רוצה משהו אחר, ואז היא משנה את דעתה, ושהיא רוצה להבין מה הייעוד שלה וללכת איתו. אמרתי לה שהתפיסה על פיה יש לנו ייעוד ואנחנו צריכים למצוא אותו היא מלחיצה, משתקת וגם לא מדויקת. היא הופתעה לשמוע את זה ממני, ואמרה לי שזה נראה שלי תמיד היה נורא ברור. אז למקרה שעוד מישהו חושב כך או פשוט בלחץ עם שאלת "מה הייעוד שלי", אני רוצה להגיד: לא, לא תמיד היה לי ברור.
בדיעבד, זה היה שם תמיד, אבל במשך שנים רבות, לא חשבתי שאני יודעת מה הייעוד שלי – גם כשעסקתי בו. אמנם בכיתה ה' כבר אמרתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית, ואמנם בגיל 23 כבר רציתי ללמוד פסיכותרפיה רוחנית.ואמנם מגיל 25 לפחות אני אומרת שאני רוצה לעזור לאנשים לעשות שינוי תודעתי.ואמנם מאז שאני זוכרת את עצמי, בכל שיחה עם אנשים על החלומות שלהם תמיד התעורר בי דחף אדיר להגיד: "כן, אתם יכולים!" ולתת כיווני מחשבה חדשים וכלים כדי שיעשו את זה. ואמנם היום זה נראה לי נורא ברור… אבל למרות כל זה – במשך שנים חשבתי שאני לא יודעת מה אני רוצה. שנים חיפשתי את הייעוד שלי והייתי מאוד מתוסכלת מכך שחשבתי שאני לא יודעת מה הוא.
איך זה יכול להיות? כי היו לי כל מיני תפיסות שגויות על מה זה ייעוד, מה צריך כדי להגשים אותו ועל עצמי. ובעיקר: לא ראיתי את המכנה המשותף שאני רואה היום. כמו שסטיב ג'ובס אמר, הנקודות מתחברות במבט לאחור. בדיעבד אנחנו יכולים לראות שדברים שהיו נראים לנו לא קשורים מתחברים לדבר אחד. בהתבוננות על העבר אנחנו גם יכולים לראות איך דברים שלא הבנו למה אנחנו עושים אבל הרגשתנו שהם נכונים לנו – קירבו אותנו למטרות שלנו.
כפי שכתבתי בפוסט הקודם בסדרה: אנחנו לא אמורים לדעת מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים. אין לנו ייעוד אחד, יש לנו כל מיני ייעודים, ויש מהות שאנחנו במהלך החיים מפתחים וחוקרים – והיא באה לידי ביטוי בצורות שונות בתקופות שונות, ועם הזמן היא מקבלת צורה ברורה יותר. לפני כשנתיים קלטתי שבכל העבודות שאי פעם עשיתי, גם כאלו שלכאורה לא קשורות לנתיב שלי היום, היה מכנה משותף, מהות אחת: תמיד רציתי להעצים אנשים. בין אם זה היה כשטיפלתי בתינוקות ודיברתי אליהם בגובה העיניים וכישויות מבינות ומסוגלות, ובין אם זה היה כשהקמתי קואופרטיב אורגני מתוך מטרה לתת יותר כוח ליצרנים מקומיים ולצרכנים ולעורר אנשים לחשוב אחרת ולהבין שהם יכולים ליצור לעצמם אלטרנטיבות.
האם זה שלא ידעתי מה הייעוד שלי אומר שלא עשיתי אותו? ממש לא. האם זה שחפרתי לעצמי הפריע לי לעשות אותו באופן מלא יותר וליהנות יותר ממה שאני עושה? סביר להניח שכן. הניסיון למצוא את ה-ייעוד שלנו הרבה פעמים רק משתק אותנו ומונע מאיתנו פשוט לעשות אותו.
אז מה אני מציעה?
1. לפעול מתוך הקשבה פנימה
לשאול את עצמנו מה נכון לנו לעכשיו; מה אנחנו באמת רוצים. הנתיב שלנו מתגלה לנו צעד-צעד, ולכולנו יש הכוונה פנימית שמראה לנו את הצעד הבא ועל ידי כך את הדרך כולה. רק צריך להשתיק רעשים חיצוניים ולהתכוונן להקשיב לה. כדי להקשיב לקול הזה מבעד לשאר הקולות, תדמיינו שאתם מכוונים תחנה ברדיו ואתם מנסים לקלוט את התדר העדין של ההכוונה הפנימית שלכם…
2. ללמוד מההצלחות שלנו
אפשר לבחור כמה אירועים או אפילו רגעים שהיו מוצלחים מבחינתנו, ולחקור אותם, לראות מה משותף ביניהם. אתם יכולים לבחור כמה הצלחות כאלו ולשאול את עצמכם: מה רציתי לתת שם מעצמי? מה בי איפשר את זה? מה הפך את זה למוצלח מבחינתי? התשובות לשאלות האלו, במיוחד אם שואלים אותן על סיטואציות שונות בחיים, יכולות לעזור לנו לזהות את החוט המקשר שמחבר בין הנקודות בחיים שלנו.
~~~
התחברת לפוסט?
אם כן, ממליצה לך לבדוק את הספר שכתבתי: לתת לעצמך לקרות. יש בו עוד הרבה ידע, תרגילים והשראה על איך לזהות את הייעוד ופשוט לחיות אותו.
הספר נולד בנובמבר 2017, בהמשך לסדרת הפוסטים הזו.