לוגו: האב לבגשמה

מה עזר לי להתחיל לקום מוקדם ואיך זה יכול לעזור לך לשנות כל הרגל

מיכל פולת בתנועת נצחון בים
זמן קריאה: 5 דקות

לאחרונה חשבתי הרבה על הרגלים בכלל, ובפרט על הרגלים שאני רוצה להכניס לחיים שלי. בתוך כל זה חשבתי על הרגלים שיצרתי בשנה האחרונה שהם כבר לא "אישיו" מבחינתי; הרגלים שכמעט שכחתי שהוספתי לחיי ולא היו שם תמיד. בחנתי מה עזר לי ליצור את אותם הרגלים, והבנתי שהיו כמה עקרונות משותפים לכולם, שלמעשה נכונים ביצירת כל שינוי. אפרט אותם כאן, עם דגש על מה עזר לי להתחיל לקום מוקדם בבוקר – שזה הרגל שהרבה זמן רציתי לסגל ומאוד איתגר אותי.

1. לרצות

זה נשמע נדוש אבל לרצות זה 90% מההצלחה. אני לא מדברת על לחשוב שאנחנו רוצים, או על להגיד שאנחנו רוצים. אני מדברת על באמת לרצות. כדי ליצור הרגל חדש, המחשבה על כך צריכה באמת להדליק אותנו ולהלהיב אותנו. רצון זה כמו אש. האש מציתה את התהליך וסוחפת אחריה. אם האש שלנו ליצירת ההרגל לא מספיק חזקה, היא תכבה עוד לפני שנצא לדרך ולא יהיה לנו 'דלק' להמשך. במשך המון שנים אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני רוצה להתחיל לקום כל יום ב-7:00 וללכת לישון ב23:00. זה אולי נשמע פשוט לחלקכם, אבל לא הצלחתי להתמיד בזה יותר מכמה ימים, אלא אם כן היתה לי מסגרת חיצונית שאילצה אותי לזה, מה שכמעט לא קרה. ההרגל הזה סוף סוף נוצר לפני כשנה כשבאמת הרגשתי שאני רוצה את זה; כשזה הפך ממשהו ש"נראה לי כמו רעיון טוב", למשהו שאני כל-כולי רוצה ומאוד חשוב לי.

2. להבין למה

כשברור לי למה אני רוצה משהו ומה זה ייתן לי – זה מלבה את הרצון ומעצים אותו, מה שמאפשר לאש להידלק ולסחוף אותי איתה לעבר יצירת ההרגל או הגשמת המטרה. כאמור, הרבה מאוד זמן דיברתי על כך שאני רוצה להתרגל לקום מוקדם, אבל מה שיצר את השינוי זה כשהבנתי עד כמה זה יהיה משמעותי עבורי. יכולתי בכיף להמשיך לישון כל יום עד עד 11:00, אבל קודם כל, זה לא היה לי כיף! הבנתי שזה מתחיל לי את היום בצורה שאני לא נהנית ממנה. הבנתי שזה משפיע על המצב רוח שלי והפרודקטיביות שלי לאורך היום, הבנתי שזה אפילו פוגע באיכות השינה שלי וברמת האנרגיה שלי. נזכרתי בשאלה ששמעתי כמה חודשים קודם: "איזה הרגל ישפיע כמו דומינו על שאר ההרגלים וייצור אפקט שרשרת?" או במילים אחרות: מה ההרגל האחד שאני יכולה ליצור שיגרור אחריו עוד הרגלים חיוביים? והבנתי שזה לגמרי זה; הבנתי שאם אקום מוקדם בבוקר, אוכל גם לעשות שגרת בוקר ארוכה כמו שאני אוהבת, ללכת לים על-הבוקר כשעדין לא חם מדי, גם להיות אפקטיבית במשך היום ועוד. כל אלו העצימו את הרצון שלי. מעבר לכך שההבנה הזו העצימה את הרצון הזה, היא הפכה אותו לכדאיי. כל עוד אמרתי לעצמי שאני רוצה לקום מוקדם "כי יהיה לי יותר זמן", זה היה מאוד ערטיאלי ולא מספיק מפתה. כשנהיה לי ברור מה בדיוק אעשה בזמן הזה ואיך אני איהנה ממנו – היה לי הרבה יותר קל לקום.

3. להחליט ולעשות

במשך שנים אמרתי לעצמי שכדי לקום מוקדם, אני צריכה להתרגל ללכת לישון מוקדם, כי מאוד חשוב לי לישון 8 שעות בלילה. זה הוביל ללופ נצחי, כי קשה לי לפרוש לישון מוקדם – הרבה יותר מאשר קשה לי לקום מוקדם. כשהרגשתי שאני באמת רוצה לקום מוקדם, פשוט החלטתי שכל בוקר אני מכוונת שעון לשעה שבחרתי, וזה מה שעשיתי. בימים הראשונים עדין הלכתי לישון מאוחר והייתי מאוד עייפה, אבל אחרי כמה ימים כאלו הגוף שלי הסתגל ובאופן טבעי הלכתי לישון מוקדם יותר. מעבר לכך, אחרי כמה ימים התחלתי לקום עוד יותר מוקדם מהשעה שכיוונתי אליה את השעון. אפילו היו ימים בשבועות הראשונים שהתעוררתי ב5:30 ביקיצה טבעית!! (זה היה קצת מוגזם בשבילי יש לציין, חדלתי מכך). להחלטה יש כוח כי עוזרת לנו למשוך אנרגיה מהמצבר שלנו לטובת העשייה. ברגע שהחלטנו משהו – לעשות. האנרגיה כבר כאן, פשוט צריך להשתמש בה, לפני שהפקפוקים והשדים שלנו מתחילים לחגוג ולערער אותנו…

4. לעזור לעצמנו

בכל הרגל שיצרתי, יצרתי לעצמי מסגרת ועשיתי כל מיני דברים קטנים שהפכו את ההרגל ליותר כיפי, פשוט ואפשרי. ראשית, בהקשר של הקימה בבוקר, ידעתי שכשהשעון המעורר לידי אני נוטה ללחוץ על סנוז, מה שלעיתים קרובות מוביל לעוד 5 סנוזים :/ אז כדי לעזור לעצמי לזנק מהמיטה בבוקר ולא לחזור אליה מייד – מיקמתי את הנייד בצד השני של החדר, במרחק כזה שעד שאצעד אותו, כבר קצת אתעורר ולא אתפתה מייד לחזור למיטה :). האמת – זה עבד ועדיין עובד. זה גם שם סוף ללקרוא-בנייד-מהמיטה-עד-רגע-לפני-השינה. כמו שאמרתי – אפקט דומינו של הרגלים חיוביים 🙂 עוד משהו שעשיתי זה שעם הקימה כל בוקר יצאתי להליכה בים (ר' סעיף קודם… ), כלור חיברתי את ההרגל החדש עם משהו כיפי. לכל אחד יש את הדרכים שלו ובכל הרגל עוזרים דברים אחרים. מה עוזר לך? יש כאלו שעוזר להם להתחיל את ההרגל עם שותפ/ה לדרך, בקבוצה או בליווי אישי. יש כאלו שעוזר להם לקנות עזרים קטנים (למשל מחברת כיפית אם רוצים להתחיל להתרגל לכתוב כל יום). מה שחשוב זה למצוא את הדרך לפעול במסגרת המגבלות שלנו – לא להיאבק על דרך שלא מתאימה לנו אלא להקל על עצמנו ולמצוא אחת שמתאימה לנו.

 

מיכל פולת בתנועת נצחון בים
צילמה אותי בכשרון: מאשה דבורקין


5. לחגוג את ההצלחות בדרך

אנחנו כל כך רגילים להסתכל על מה חסר ולבקר את עצמנו, שאנחנו הרבה פעמים מתעלמים מההצלחות שלנו. אנחנו אפילו נוטים לחשוב שבלי ביקורת לא נתפתח. בפועל, אנחנו מתפתחים ומתקדמים על בסיס הצלחות קודמות שלנו. וככל שאנחנו מתמקדים בהן, יש לנו יותר תחושת מסוגלות וכוח פנימי להמשיך בדרכנו. כשהתחלתי לקום מוקדם בבוקר הייתי כל כך גאה בעצמי ושיתפתי בכך את החברים והמשפחה שלי, שידעו כמה זה לא מובן מאליו שאני קמה מוקדם ושמחו ביחד איתי. ההרגשה הטובה שהייתה לי מעצם זה שאני מגשימה משהו שרציתי מזמן, יחד עם זה שחגגתי עם עצמי ועם אנשים סביבי את ההצלחה הזו, נתנה לי עוד 'דלק' להמשך הדרך. יש אנשים שעוזר להם לקנות לעצמם מתנה קטנה כדי לחגוג את ההצלחה, או לאפשר לעצמם משהו שהם בדרך כלל לא מאפשרים לעצמם אם ישיגו את המטרה. אותי אישית זה פחות ממריץ – אבל אולי לך זה יעבוד. כך או כך, חשוב לחגוג את ההצלחה – ולא רק בסוף התהליך אלא גם במהלכו. זה מה שייתן לכם את הכוח להמשיך ו –

6. להתמיד

היו לילות שהלכתי לישון מאוחר ושקלתי לאפשר לכוון את השעון למאוחר יותר – "רק מחר". ידעתי שאם אעשה את זה פעם אחת, זה יפתח 'מדרון חלקלק' ואתחיל לוותר לעצמי ולסגת מההרגל. אז בחרתי כל פעם מחדש להתמיד ולהמשיך עם ההרגל שקבעתי לעצמי. מה שעזר לי כאן זה להזכיר לעצמי למה מלכתחילה בחרתי בכך (סעיף 2), וגם זה שחגגתי את ההצלחה שלי , שנהניתי מעצם זה שאני קמה מוקדם (סעיף 5) ושלא רציתי להרוס לעצמי.

7. לגלות חמלה אם נופלים – ולהתחיל שוב

אחרי תקופה של כמה שבועות שבהם קמתי כל בוקר מוקדם, התחלתי קצת לחפף. מה שעזר לי זה שבמקום לכעוס, גיליתי חמלה כלפי עצמי. הזכרתי לעצמי שהיכולת קיימת בי, גם אם הפסקתי לקום מוקדם לכמה ימים (או אפילו כמה שבועות) . ידעתי שכמו שעשיתי את זה למשך כמה שבועות, כך אני יכולה לחזור ולהמשיך עם זה, ושאני יודעת איך לעשות את זה. יש לנו לפעמים נטייה לגישה של 'הכל או כלום'. אצלי בראש זה נשמע ככה: "או שאני אקום כל בוקר ב-7:00 בבוקר, או שאני פשוט אקום מתי שבא לי"; "או שאני אעשה הליכה כל יום, או שבכלל לא"; "או שאני אמנע לגמרי מסוכר, או שאני אוכל מלא שוקולד". חלק מחמלה כלפי עצמנו זה לזכור שהדברים הם לא שחור או לבן. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו בכל רגע (קל להסתכל בדיעבד ולהגיד שיכולנו יותר, אבל באותו רגע זה מה שיכולנו, בהתחשב בכל הנסיבות הפנימיות והחיצוניות שהיו). זה שנפלנו פעם אחת או אפילו 10, לא אומר שאי אפשר לקום ולהמשיך ללכת. רק לחשוב מה היה קורה אם תינוק היה מתייאש אחרי הפעם הראשונה או העשירית שהוא היה נופל בניסיונותיו לעמוד או ללכת… אז עדיף לעשות 70% או אפילו 50% מלא לעשות בכלל.. ואם התייאשנו או הפסקנו בדרך, תמיד אפשר וכדאי להתרענן ולחזור ללכת…

~~~

סקרנית לשמוע ממך בתגובות!
איזה סעיף הכי דיבר אליך? איזה הרגל את רוצה לאמץ? מה אתה הולך לאמץ מהפוסט?

 

פוסטים קשורים שאולי יעניינו אותך

רוצה אוויר להגשמה?

מכאן מצטרפים לניוזלטר ומקבלים עדכונים על תכנים חדשים ואירועים.

מכאן משתפים כדי שיגיע למי שצריך לקרוא את זה: