הרבה אנשים מספרים לי שהם הפסיקו להיות טבעונים לאחר הרבה זמן בשל בעיות בריאות. אני לרוב לא כותבת על זה, אבל הפעם אני רוצה לספר על מקרה של חברה שלי שבדיוק סיפרה לי שהיא הפסיקה. כי מה שמיוחד כאן זה שמדובר על חברה שמאוד מחוברת לעצמה ולא מקובעת מחשבתית. ולכן זה עוד יותר מחדד בעייני את מה שכתבתי ואני אומרת כל הזמן על הבעיה עם אידאות.
הסיפור שלה בקצרה:
היא נהייתה טבעונית לפני 5 שנים, זה עשה לה מאוד טוב, היא הרגישה בריאה יותר ורזתה באופן טבעי (הגיוני, כי לרוב כל שינוי תזונתי שכולל הפחתת אוכל מעובד ומוצרי חלב והגברת ירקות ישפר את המצב הבריאותי). לאחר כמה שנים התחילו סימפטומים שהיא בכלל לא שמה לב אליהם בהתחלה. אתם יודעים: עייפות, נשירת שיער, בעיות בקרישת דם (חתכים שבקושי דיממו או דיממו מאוד לאט), "הירדמויות" ברגליים ובידיים ועוד.
לקח הרבה זמן, במהלכו היא המשיכה לחשוב שהטבעונות עושה לה טוב, כי היא הייתה עדיין בהשפעת הזיכרון של איך זה עשה לה טוב בהתחלה, כך שהיא לא שמה לב למה שקורה לגוף שלה בפועל. עם הזמן ושיחות על הקשבה לגוף היא התחילה לשים לב לסימפטומים ולצורך של הגוף שלה בבשר, עד שלפני כמה חודשים חזרה לאכול סטייקים. מאז היא מרגישה הרבה יותר חיונית, מרגישה שהיא מתחזקת והמחזור שלה התקצר והשתפר באיכות שלו.
חזרה לאידאות:
אני לא אומרת שכל מי שטבעונית תחווה בעיות במחזור ונשירה ואנמיה וכו' אחרי כמה שנים (למרות שאני כן נתקלת בזה המון וממליצה לשים לב לזה…). אני כן אומרת שהבעיה בעייני עם טבעונות – לא כמגמה, אלא כאידאה, כהגדרה עצמית – היא שזה עלול להפריע להקשבה פנימית. וזה ככה עם כל הגדרה שאנחנו שמים על עצמנו. כשאנחנו שמים על עצמנו טייטל, לא משנה מה הוא יהיה, אנחנו מתחילים להזדהות איתו.
כשאנחנו מאוד מזוהים עם מסגרת חיצונית, קשה להקשיב לאמת הפנימית; קשה להקשיב למה ומי שאנחנו באמת; קשה להקשיב ל'עצמי' כי העצמי שלנו הוא דבר משתנה. למשל כיום אני לא מגדירה את עצמי טבעונית (בגלל סיפור דומה, למי שלא קרא ומתעניין: הנה), אבל זה עדיין לא אומר שאני אוכל בשר בכל הזדמנות. אני יכולה להיות ב'על-האש', להקשיב לגוף שלי ולמה שנכון לי לאכול באותו רגע, ולגלות שאני רוצה רק סלטים ואורז. למעשה, אני יכולה במשך שבועות לאכול רק טבעוני, שלא לדבר על כך שמי שרואה את המטבח שלי בטוח שאני טבעונית. יחד עם זאת, בתקופות אחרות אני יכולה לאכול בשר וביצים ויוגורט כל יום. אין אמת קבועה. אין משהו שנכון לנו עכשיו ובהכרח יהיה נכון עד יום מותנו. וכשאנחנו מקבעים את ההגדרה העצמית שלנו (טבעונות במקרה הזה, אבל זה לא מתחיל ולא נגמר שם) אז נורא קשה לשים בפרונט את ההקשבה לקול הפנימי.
כן, יש דברים שהם מהותיים יותר ולא משתנים. אבל הצורה שבה הם יבואו לידי ביטוי יכולה להשתנות. כדי להוריד את זה כרגע יותר לקרקע, אפשר גם לדבר עם ערכים.
ערך החמלה כדוגמה:
חמלה זה ערך נהדר והרבה פעמים הוא הערך שמוביל טבעונים. רק שטבעונות עצמה היא לא ערך, אלא צורת ביטוי לערכים שונים – חמלה בדוגמה הנוכחית, ואת אותם הערכים אפשר לבטא בדרכים נוספות. יש קרניבורים רבים שמבטאים את ערך החמלה בכל מיני דרכים. למשל יש כאלו שיוותרו על קולה וקפה ובגדים תוצרת סין כדי למנוע פגיעה בטבע ובזכויות אדם, אבל ימשיכו לאכול בעלי חיים. לעומתם, יש אחרים שיבחרו להקפיד באדיקות על תזונה ללא מרכיבים מהחי, וימשיכו לצרוך דברים אחרים שפוגעים בבני אדם ואפילו בעקיפים בחיות (למשל, הידעתם שכאשר מכשירים חלקת אדמה לחלקאות אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים מאבדות את ביתן ואף נכחדות?).
בואו נקח את זה לפתרון קונפליקטים:
אני חושבת שההבנה הזו גם יכולה לחסוך הרבה ריבים וקונפליקטים בין טבעונים לקרניבוריים (ובין ימנים/שמאלנים ובכלל בין אנשים שחושבים שונה לגבי דרך הפעולה הנכונה). כדי להתמודד נכון עם קונפליקטים, צריך להבין את נקודת המבט של הצד השני ולראות איפה יש נקודת מפגש. הרבה פעמים בבסיס יש מכנה משותף, אבל האופן שבו אנחנו מאמינים שצריך לממש את הערך הוא שונה.
אותו הדבר כשיש לנו קונפליקט עם עצמנו: הרבה פעמים יש שם פשוט איזה פער בין מה שאנחנו רוצים לבין הדרך שבה אנחנו חושבים לממש את זה, והרבה פעמים הפתרון יגיע דרך גמישות וחשיבה יצירתית שתאפשר לנו לראות איך אפשר להגשים את אותה מהות בצורה שונה…
אז אני מציעה לחשוב על מה חשוב לנו במהות, לפתוח את הראש לכל מיני דרכים מפתיעות בהן אפשר לממש את זה, ולנסות להקשיב למה מסתתר מאחורי המעשים וההתנהגויות של אנשים אחרים.. אולי נהיה מופתעים מכך שהדמיון עולה על ההבדלים. 🙂