אני שומעת הרבה תלונות על כל שבפייסבוק אנשים מציגים תדמית כוזבת ומציירים את החיים שלהם כאילו הם אידיאליים, ועל כמה זה מכניס לסרט כי נראה שהחיים של כולם טובים וקסומים ושלנו לא. זה נכון, אבל אני רוצה להציע עוד זווית.
ראשית, אני לא מבינה מה חדש פה. כלומר הניסיון להרשים את הסביבה, למצוא חן, לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח ולהציג לאורחים תמונה מבריקה ודשא ירוק הוא לא משהו שנולד בשנים האחרונות. אמנם בפייסבוק זה יותר לפרצוף, אבל זה היה קודם. וזה גם ככה מחוץ לפייסבוק.
שנית, אם כבר חידוש, אני חושבת שלצד זה שיש זיוף וניסיונות למצוא חן בפייסבוק, יש ברשת הרבה אמת. אפשר לקרוא אנשים שחושפים צדדים מאוד אישיים וכנים שלהם, אפשר לקרוא את מחשבות של אנשים שלפני כן לא היינו נחשפים אליהן, אפשר אפילו "להקשיב" לשיחות של אנשים עם אנשים אחרים ולראות איך הם מתנהלים בפלטפורמות שונות בפייסבוק ולא רק איך הם מתנהלים מולנו.
פייסבוק זה כלי והשימוש בו תלוי במודעות של מי שמשתמש בו. אנשים משתמשים בו לשימושים שונים ורבים, ואנחנו יכולים לבחור את מי נקרא ואת מי נראה ואת מי לא. זה אגב משהו שיותר מאתגר לעשות עם השכנים או החברים לעבודה…
לגבי התמודדות עם זה שנראה שאצל כולם הכל ורוד ונוצץ:
זה לא משנה אם זה בפייסבוק או מחוצה לו, כדאי להזכיר לעצמנו שאנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה אצל אחרים בחיים. גם כשאנשים לא מנסים בכוונה להציג תדמית, מה שאנחנו רואים זה דימוי עם פרשנות שלנו. אנחנו לא יודעים עם אילו אתגרים אנשים מתמודדים, מה הקשיים שלהם, מה קורה להם בפנים. ככל שנפסיק לתת פרשנות ולייצר שיפוטים על מה קורה בחיים של אחרים, ככה יהיה לנו יותר קל.
אז מה כן?
מה שנקרא בתודעת העל "להיות במרכז הבמה שלנו".
כלומר: לשאול את עצמנו מה אנחנו באנו לחוות; מה אנחנו רוצים לעשות; מי אנחנו רוצים להיות. ולהתרכז בלשחק את משחק החיים שלנו הכי טוב שאנחנו יכולים. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעולם שרק אנחנו יכולים לבצע. ככל שאנחנו מתעסקים יותר באיך "לשחק" יותר טוב את התפקיד שלנו ובאיך להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, כך באופן טבעי לא נשאר לנו זמן או עניין לצפות במשחקים של אחרים ולחשוב איך הם חיים או מה הם חושבים על המשחק שלנו.
