מה נותן לך בטחון?

"יש עוד משהו שרוב האנשים זקוקים לו כדי לחסוך, חוץ מזמן וכסף: מטרה. עבור ישראלים, המטרה האולטימטיבית שבשבילה יש לחסוך כסף היא כדי לקנות בית". היום קראתי את הכתבה במאקו על ההתנהלות הכלכלית של דור הY והמשפט הזה תפס אותי. בעיני הוא אומר את הכל. ולא מהסיבה שהכותבת מתכוונת אליה. הציטוט מהכתבה משקף מאוד את מה שתודעת העל אומרת: אנחנו מתמקדים בטפל ולא בעיקר; אנחנו מתמקדים בתפאורה ולא במשחק עצמו. אנחנו הרבה פעמים שמים ביטחון והנאה במרכז, ולא מבינים שאלו תוצרים ולא המטרה עצמה.

אז מה בעצם מטרת החיים?

למה אנחנו כנשמות דוחסים את עצמנו לגוף פיזי ומוגבל, בעולם עם כל כך הרבה קשיים? על פי תודעת העל ואסכולות רוחניות אחרות, אנחנו כאן כדי להתפתח. אנחנו מגיעים לעולם כדי לחוות חוויות בגוף פיזי, על מנת ללמוד, להסיק מסקנות ולצאת עם אור גדול יותר משנכנסנו. כדי שנוכל להגשים את המטרות ההתפתחותיות שלנו, אנחנו כנשמות מכינים לעצמנו את כל מה שאנחנו צריכים. נשמה היא לא "פראיירית", היא קיימת כבר מיליוני שנה, היא התגלגלה כאן מאות פעמים, והיא יודעת בדיוק מה היא צריכה כדי להצליח להשיג את המטרות שלה מהסיבוב כאן. כדי להתפתח וללמוד את מה שאנחנו רוצים ללמוד כאן, אנחנו מכינים לעצמנו "תסריט" חיים.

התסריט הזה כולל את הסביבת מגורים שלנו, הסטטוס הכלכלי שלנו, האמצעים הפיזיים שלנו, החפצים והרכוש שלנו, האנשים בחיים שלנו, סיטואציות שבהן אנחנו נתקלים ועוד. כל אלו הם תפאורה – שמתאימה בדיוק למשחק חיים שאותו בחרנו לשחק, ונועדה לתמוך בהתפתחות שלנו. הבעיה מתחילה כשאנחנו חושבים שהעיקר הוא התפאורה, ושההתפתחות זה משהו שקורה על-הדרך.

מאחר ואנחנו חיים בעולם של חומר, כמובן שיש חשיבות לתוצאות ארציות, אבל הן לא העיקר. הן תוצר. כדי שנוכל ונרצה לבוא הנה כדי להתפתח גלגול אחרי גלגול, יש לנו בעולם הנאות. אבל גם הן לא הן העיקר. נראה לי שכל מי שניסה לחיות חיים שמבוססים רק על הנאות הרגיש ריקנות בסופו של דבר. כל מי שחשב שהמרפא לכאב שלו תבוא מחופשה של בטן-גב, או לחילופין מסקס, סמים ורוקנרול – התבדה. הדברים האלו לא מביאים לנו את האושר. מה שבאמת מביא לנו אושר, זה התמודדות עם אתגרים, והצמיחה שלנו כתוצאה מכך, אבל על כך בפוסט אחר.

אנחנו תולים את הביטחון שלנו במקום הלא נכון

בית זה חלק מהתפאורה של משחק החיים שלנו. זה מקום שממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו חוזרים. זה מקום שבו במקרה הטוב אנחנו גם מנהלים מערכות רבות מהחיים שלנו. אבל זה תפאורה. זו לא מטרת חיינו פה.ואנחנו הרבה פעמים הופכים את זה למטרה, כי אנחנו חושבים שזה מה שיקנה לנו בטחון. האם באמת בית יכול לתת בטחון? האם כסף באמת נותן בטחון? הרי בית יכול להישרף. כסף יכול להיגנב. הרבה פעמים דווקא ככל שיש לנו יותר כסף ויותר רכוש אנחנו יותר בחרדות – כי אנחנו מפחדים לאבד. אנחנו צריכים לשמור על הבית ולשמור על הכסף, כי הם נאבד אותם, נאבד את הביטחון ביחד איתם.

אז מה יכול לתת ביטחון?

יש משפט שאני מאוד אוהבת: "ציפור שיושבת על ענף לא מפחדת שהענף יישבר, כי היא לא סומכת על הענף אלא על הכנפיים שלה".

מה זה אומר לסמוך על הכנפיים שלנו? בעיניי, הכוונה היא לסמוך על היכולות שלנו ועל הכוח שלנו לייצר לעצמנו הכנסה ולספק לעצמנו את מה שאנחנו צריכים. מעבר לכך ואפילו יותר חשוב: מה שיכול לתת לנו ביטחון אמיתי ועמוק הוא הבנת חוקי המשחק, או הידיעה שכאשר אנחנו מדויקים עם תסריט חיינו, כל הצרכים שלנו מסופקים. זוכרים את התפאורה שצינתי קודם? ​התפאורה הזו מונחת על במת חיינו, ונכנסת לחיים שלנו בזמן הנכון וכשאנחנו מגיעים למקום הנכון על הבמה. במילים אחרות, יש לנו מערך תמיכה שכולל את כל מה שאנחנו צריכים כדי להצליח בחיים, אך המערך הזה משתחרר לנו בהדרגה, תוך כדי שאנחנו מתקדמים בתסריט ועוברים מסצינה לסצינה.

הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו נאחזים בסצינות שהסתיימו, ומפחדים לעזוב את הענף שאנחנו יושבים עליו ולפרוס כנפיים… מה שנקרא "נשארים באזור הנוחות". כשאנחנו לא נעים קדימה בתסריט שלנו, אנחנו בכלל לא מגלים את התפאורה התומכת שלנו, כי היא נמצאת על אזור על במת המשחק שלנו שלא העזנו לגשת אליו. במצבים האלו אנחנו גם לא מגלים את היכולות שיש לנו – יכולות שנמצאות בתוכנו ורק מחכות שנשתמש בהן.

אז אני מזמינה אתכם לסמוך על עצמכם, לסמוך על מערכת התמיכה שהכנתם לעצמכם לתסריט, ולעוף על עצמכם ועל החיים שלכם 🙂 בשביל זה אנחנו פה!