במשך שנים רציתי להתמיד בספורט ולא הצלחתי. בשנה האחרונה אני מתאמנת כל יום, ובחודשים האחרונים אני עושה פעילות גופנית לפחות שעה ביום. לא מזמן כתבתי טור אישי על התהליך שעברתי (יהיה לינק אליו פה למטה).
כשכתבתי את הסיפור האישי שלי, הבנתי שמה שבאמת עזר לי זה כמה עקרונות תודעתיים ופרקטיים ששווה לבודד לפוסט נפרד. אז הנה הם כאן – עקרונות שיעזרו לך להתמיד בלשמור על כושר, ואולי גם לעשות שינויים אחרים שחשובים לך.
עקרונות תודעתיים
1. ליצור מוטיבציה פנימית
יש הרבה הפחדה סביב כושר – "אם לא תעשה אז יהיה לך מחלת לב", או "אם לא תעשי אז לא תוכלי לעשות כל מיני דברים בזקנה" . הרבה פעמים אנשים גם מנסים להתאמן מתוך סלידה לגוף או רצון להילחם במראה שלו.
בעוד שהדברים האלו לפעמים באמת נותנום פוש – בעיניי פחד ומאבק זה לא מניעים שכדאי לבסס עליו את ההרגלים והחיים שלנו.
עדיף לחשוב על דרך החיוב: מה ייצא לך מלעשות את זה? מה כושר יאפשר לך בחיים? מה תרוויחי מלהתמיד בפעילות גופנית? איך תרגישי? איזה בנאדם זה יהפוך אותך להיות בעיניי עצמך?
2. לשנות את הסיפור
כשהתפיסה שלנו משתנה – גם הבחירות והפעולות שלנו אחרות. הנה כמה שינויים תודעתיים שעשיתי ועזרו לי בהיבטיים הפרקטיים:
א. להפסיק עם חשיבה של הכל או כלום
זה לא או שאני עושה אימון מושלם או שאני לא עושה בכלל, או שאני מתמידה או שאני בכלל לא מתחילה.
ב. לעבור מ"לא מספיק" לסיפוק
למשל להבין שאימון קצר זה מספיק כדי ליצור כושר, ואפילו אם אני לא עושה את כל האימון הקצר שתכננתי – להסתכל על מה כן הספקתי ולהיות מרוצה מזה. זה יוצר קרקע פוריה להתמדה.
שני הסעיפים האלו עזרו לי להתמיד בלעשות כל בוקר אימון של 7 -10 דקות, וזה אחד הדברים המשעותיים שעזרו לי להתמדי ולבסס אתה ההרגל ובהמשך להתאמן יותר. בטור האישי כתבתי יותר על מה פרקטית עשיתי באימון הזה, ולמה אימון קצר זה לגמרי יכול להספיק כשעושים אותו בעקביות.
ג. להפסיק לראות בפעילות גופנית בזבוז זמן
כבר לפני כמה שנים, בהשראת פוסט של נאור נרקיס, הבנתי שמה שאני רוצה זה ליצור אורח חיים של תנועה – ולא רק להתאמן 3 פעמים בשבוע. רציתי שפעילות גופנית תשתלב ביומיום שלי – פה תרגיל בזמן שטיפת כלים, פה תרגיל בזמן שמחכה למיקרו. אבל הרבה שנים זה לא קרה.
היום אני הולכת ברגל ביומיום שלי בכל הזדמנות, גם אם זה שעה הליכה ויש לי אוטובוס שייקח 20 דקות. אני עולה במדרגות גם 10 קומות – גם כשמעלית תחסוך זמן (ומאמץ). ואני עושה תרגילים לאורך היום. ואחד הדברים שגרמו לזה לקרות – זה כי הפסקתי לראות בפעילות גופנית בזבוז זמן. היום אני רואה בה ניצול מאוד טוב של הזמן שלי 🙂
3. ליצור הסכמות חדשות
חלק מהשינוי התודעתי קרה בזכות זוויות ראיה חדשות שנחשפתי אליהן. אבל הרבה ממנו קרה בזכות הסכמה פנימית לחוות דברים שהרבה זמן נמנעתי מהן.
למשל:
– להסכים שלא יהיה מדויק, אפקטיבי או מושלם.
– להסכים שיהיה כאוטי ושתהיה לי חוסר בהירות.
(ובמקום זה – להיות בגילוי וחקירה).
יכול להיות שאצלך אין עניין עם חוסר דיוק או שלמות, אבל יש משהו אחר שבאופן לא מודע יש לך הימנעות ממנו. אולי זה שלא יהיו תוצאות? אולי להרגיש לא בנוח? אולי משהו אחר. שווה לבדוק ולהסכים לחוות את זה.
4. לשאול שאלות חדשות
כדאי לשים לב אילו שאלות אתם שואלים את עצמכם הרבה זמן בהקשר של פעילות גופנית – ולראות אילו שאלות חדשות אפשר לשאול שם. אצלי זה היה למשל להחליף את השאלה של "האם נכון לי ללכת לחדר כושר היום?" ב"מה אעשה היום בחדר כושר ובאיזו שעה אלך?". גם על זה הרחבתי בטור האישי.
5. לשחרר אחיזה מתוצאות
זה נכון שיש מטרה, אבל כשעוצרים כל רגע לבדוק ולמדוד אם השגנו את המטרה ועד כמה התקדמנו זה מפריע להתמסר לדרך. ברגע שבחרנו תרגול כדאי פשוט להמשיך בו לתקופה. בשביל עצם התרגול, ההתמדה, ההרגשה שהוא יוצר לנו תוך כדי ואחרי – ולטובת בניית ההרגל והזהות החדשה.
כדאי לחגוג הצלחות כשפתאום שמים לב אליהן. ויחד עם זאת – להסכים בכלל לא לראות שום תוצאה. לפחות לתקופה.
עקרונות פרקטיים
1. לחקור ולהתנסות
יש המון סוגי פעילות גופנית, ובכל סוג – יש גישות שונות ומדריכים שונים. זה אומר שגם אם לא מצאת עד היום משהו שמהנה לך – זה לא אומר שאין משהו כזה. אז כדאי לחקור, להתנסות, וללמוד מה מתאים לך.
לפני שהתחלתי להתמיד, היו הרבה שנים שחקרתי ונסיתי כל מיני סוגי פעילות גופנית ודרכים להתאמן – בבית, מחוץ לבית, עם הדרכה, בלי הדרכה. אז לא צריך לחקור שנים, אבל כן שווה לשמור על ראש פתוח, ולאפשר לעצמך להיות בהתנסות וגילוי.
2. להתחיל ממש בקטן
המטרה היא לבסס את ההרגל ואז לשפר. ג'יימס קלייר, מחברת הספר "הרגלים אטומים", ממליץ על להתחיל עם גרסה של 2 דקות ביום. אפילו משהו כמו "לשים נעלי ספורט". אפשר גם להתחיל עם 5-10 דקות. אבל חשוב שזה יהיה משהו שאתם יכולים לעמוד בו כל יום.
זה נוגד את האינסטינקט שרוצה ישר לקפוץ לסוף, ולעשות אימונים מלאים. אבל כשאנחנו מסתערים בהתלהבות – אז אחרי כמה פעמים כאלו ההרגלים הישנים חוזרים, ואנחנו מתקשים להתמיד. ולהיפך – כשנוצרת תחושת הצלחה מהדברים הקטנים – יש קרקע פוריה להוסיף עליה עוד וכל הזמן לשפר.
3. לקבוע מסגרת ולאפשר בתוכה גיוון, גמישות וחופש
המסגרת יוצרת בהירות ופשטות, הגמישות חשובה כשהמציאות לא מתאימה לתכנון, ועבורי באופן אישי תחושת חופש היא קריטית.
מסגרת לא חייבת להיות חוג או קבוצה (אם כי זה תומך). זה יכול להיות מקום מסוים, כמות זמן, מינימום של תרגילים, אזור בגוף או סוג תנועה. ואם אתם מתאמנים עצמאית – מאוד עוזר ליצור שותפות מחויבות או איזושהי מסגרת תומכת.
4. ליצור סביבה מתאימה ותומכת
כשהסביבה/מקום שבו אנחנו מתאמנים לא מתאים לנו, זה מצריך מאיתנו אקסטרה אנרגיה על לאזן את עצמנו. אז אם אתם מתאמנים בבית – לסדר לעצמכם פינה נעימה במקום שיהיה בו נוח. אם זה מחוץ לבית – שיהיה מקום שנעים להגיע אליו ולשהות בו – מבחינת אנשים, מוזיקה, אווירה, אסתטיקה או מה שחשוב לכם.
5. להפחית פריקשן
גם ככה לעבור ממצב נוחות לפעילות גופנית יכול לעורר בנו התנגדות, אז חשוב למזער כמה שיותר את מה שיכול ליצור עוד חיכוך: התלבטויות מיותרות, דברים קטנים שצריך לעשות או לחשוב עליהם בדרך.
דברים שיכולים לעזור: להכין תיק ולהתלבש לאימון מראש, לבחור להתאמן בבית, ללכת להתאמן במקום שקרוב לבית/לעבודה או בדרך למקום שהולכים אליו כל יום.
לי היה הכי מדהים בתקופה שהתאמנתי בהולמס פלייס (של אתונה), כי שיש שם בית קפה שיכולתי לעבוד ממנו. אז הייתי מגיעה לשם כשאני כבר לבושה בבגדי אימון, עובדת על המחשב, ואז כשהייתי מסיימת – רק היה נשאר לי לקום ולהעלות קומה במדרגות לחדר הכושר. כן ירבו מקומות כאלו 🙂 [אם יש פה יזמים בסביבה – מה דעתכם על קוורק בשילוב חדר כושר? לא מבינה איך זה עוד לא קורה בכל מקום].
לסיום
כתבתי פה הרבה מאוד טיפים ועקרונות שיכולים לעזור להתחיל ולתמיד בפעילות גופנית, וזה עוד אחרי קיצוץ והשמטה של הרבה דברים.
אז כדאי לקחת לזכור שזה תהליך, ושיש כל מיני דברים שיכולים לעזור לך. חלקם אולי בכלל לא מוזכרים כאן. אין דרך אחת נכונה, יש הרבה דרכים אפשריות.
ממליצה לבחור משהו אחד ממה שהזכרתי ואת זה לקחת לשבוע לקרוב. ואשמח לשמוע ממך כאן בתגובות או בקבוצת הוואטספ: איזה עקרון או תובנה ילוו אותך אותך השבוע?
