הרבה פעמים אנחנו יודעים מה נכון לנו לעשות – ובכל זאת לא עושים. בפער הזה בין מה שאנחנו רוצים לעשות לבין מה שאנחנו עושים בפועל – אנחנו מתוסכלים או מאשימים את עצמנו. אנחנו קוראים לעצמנו "דחיינים", "עצלנים", "כשלון" ושלל שמות מחמיאים.
ההאשמה עצמית והתיוגים האלו לא באמת מניעים אותנו לפעולה, אלא פוגעים באמון העצמי שלנו ורק גורמים לנו יותר להילחם בעצמנו או לקפוא.
אז אני רוצה להציע לך כאן פרספקטיבה אחרת על סיבות שמובילות לפער ולחוסר היישום. מקווה שזה יעזור לך להבין את עצמך יותר – ולפעול ממקום חדש.
מה מפריע לנו ליישם:
1. אנחנו מנסים לעשות משהו שאנחנו לא באמת רוצים
זה יכול להיות לעשות תואר שלא באמת מעניין אותך ואז להתקשות כל הזמן לעשות שיעורים וללמוד למבחנים. וזה יכול להיות דברים קטנים יותר שאנחנו מנסים לאלץ את עצמנו לעשות.
זה קורה כי למדנו להסתכל החוצה כדי להבין מה צריך לעשות כדי להצליח. ואז במקום לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים וללכת על זה – אנחנו מאמצים רצונות של אחרים, ומנסים לפתח משמעת עצמית ולהכריח את עצמנו כדי להצליח לנוע לשם.
למה זה מחבל לנו במימוש?
הרצון האמיתי שלנו מחובר לייעוד ולאש הפנימית שלנו; אש שנותנת לנו מוטיבציה, התלהבות והכי חשוב: אנרגיה לפעול.
אפשר "להשאיל אש" מסרטון מוטיבציה או ממישהו שמעודד אותנו ונותן לנו פוש. אבל אם הרצון לא באמת שלנו ולא נובע מתוכנו – לא תהיה לנו מספיק אנרגיה להמשיך ולהתמיד.
2. אנחנו מנסים לפעול בדרך שלא מתאימה לנו
למשל – אולי את רוצה להשפיע ולהגיע להרבה אנשים, אז את מנסה ליצור רילס קצרים וקלילים לאינסטגרם. אבל בעצם את באנדם של עומק ורוצה להעביר את הרעיונות שלך בצורה מעמיקה.
או נניח שיש לך רצון לרוץ – ואתה מנסה שנים לסגל הרגל של לרוץ כל בוקר. אבל אתה בנאדם שצריך מסגרת כדי להתמיד. אפשר להילחם בצורך הזה, ואפשר פשוט למצוא קבוצת ריצה או שכן שיהיה שותף מחויבות.
למה זה מחבל לנו במימוש?
לכל אחד מאיתנו יש נוסחה ייחודית להצלחה, והנוסחה לא כוללת רק את "מה" אנחנו עושים, אלא את איך נכון לנו לפעול.
כשאנחנו מנסים לעשות משהו בדרך שלא מתאימה לנו – שהולכת נגד הצרכים שלנו ונגד מי שאנחנו – משהו בתוכנו יעצור אותנו מלהתחיל או להתמיד.
3. אנחנו נמנעים מלחוות משהו מאיים
כשאנחנו דוחים משהו יש שם בדרך כלל משהו שאנחנו נמנעים ממנו – אולי זה חוסר בהירות, אולי זה פחד, אולי זה להרגיש אשמה או בושה. אולי אנחנו נמנעים מקונפליקט, נמנעים מלטעות או להיכשל, או נמנעים מלהיות בסיטואציה שתהיה לנו לא נוחה או נעימה.
זה קורה הרבה פעמים כי המוח שלנו מפרש את מה שאנחנו נמנעים ממנו כסכנה – מה שמפעיל את המערכת ההישרדותית וגורם לנו לקפוא (או "להיכנס בזה" כשאנחנו מחליטים "להתגבר").
הדבר הזה שאנחנו נמנעים ממנו הרבה פעמים לא מודע לנו אבל מנהל אותנו בתחומים שונים והחלטות קטנות כגדולות.
למה זה מחבל לנו במימוש?
בהכי פשוט – זה גורם לנו לא להוציא לפועל דברים שאנחנו רוצים, לפעמים במשך שנים בלי ששמנו לב. אבל יש משהו עמוק יותר:
זה פוגע באמון שלנו בעצמנו. גם כי אנחנו פחות סומכים על המילה שלנו. וגם כי זה לא מאפשר לנו להתמודד עם אתגרים שיכלו לייצר לנו הצלחות ולחזק את תחושת המסוגלות שלנו. וככל שהאמון נפגע — יותר קשה לעשות את הדברים שאנחנו רוצים ומבינים שנכונים לנו.
4. אנחנו נשענים על ציפיות לא מותאמות
לפעמים הכל בסדר ואנחנו מתקדמים, אבל הציפיות והפרשנות שלנו מחבלות לנו.
למשל – אנחנו מתקדמים לכיוון הנכון ובקצב הנכון, אבל יש לנו ציפיה לא ריאלית לתוצאה מיידית או מהירה יותר. ואז אנחנו מתאכזבים ומסיקים מזה שמשהו לא בסדר בנו, במטרה או בדרך.
או אולי אנחנו בבלבול ותחושת כאוס ושופטים את עצמנו על זה – אבל זה שלב טבעי מהתהליך – לפני שהבהירות מגיעה.
או שנראה לך שאם את מדריכת הורים את "אמורה" לא לצעוק על הילדים שלך לעולם. אבל את אנושית ולא מושלמת ויוצא לך פה ושם לצעוק – אז את עוצרת את עצמך מלהביא את המתנה שלך להורים אחרים.
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו כישלון אבל בעצם אנחנו מודדים הצלחה לפי פרמטרים שהם בכלל לא שלנו. ואם נבדוק את ההגדרה האמיתית שלנו להצלחה – נגלה שאנחנו יותר מצליחים משחשבנו.
למה זה מחבל לנו במימוש?
הפרשנות שלנו הרבה פעמים גורמת להימנע מלצאת לדרך, לעצור לפני שקטפנו את הפירות של התהליך, או פשוט מקשה עלינו מאוד את הדרך ואת חווית החיים, מה שמשאיר פחות אנרגיה לעשיה ומימוש.
ואם נחזור לפגיעה באמון מהסעיף הקודם – להגיד לעצמנו שאנחנו כשלון, "לא בסדר", תקועים – זה עוד יותר מחליש אותנו ופוגע בתחושת המסוגלות שלנו.
מה משותף לכל הסיבות?
חוסר לגיטימציה.
בכל הסיבות אנחנו בהתנגדות למשהו – לרצון שלנו, לעצמנו, לרגש או למציאות – המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
אנחנו בעצם פועלים מתוך פחד, הרבה פעמים כזה שלא מודע לנו- פחד שהרצון שלנו יוביל אותנו לאבדון, שמי שאנחנו זה לא מספיק, שלא נוכל להתמודד עם כאב.
ואז אנחנו מנסים לייצר לעצמנו ביטחון על ידי שליטה בעצמנו, באחרים או במציאות.
אז מה מאפשר לנו ליצור שינוי ולממש?
אנחנו צריכים ללמוד לפעול ממקום חדש. ליצור תשתית פנימית חדשה של לגיטימציה לעצמנו ובטחון שמגיע מבפנים.
זה בעצם לעבור ממערכת הישרדותית למה שאני קוראת – מערכת התפתחותית. כזו שמבוססת על אומץ ובחירה בעצמנו במקום על פחד ושליטה.
התהליך הזה מצריך מאיתנו ללמוד לחשוב בצורה אחרת על עצמנו ועל העולם. והפירות שלו הם יותר חופש ומימוש.
איך אני יכולה לעזור לך עם זה?
בתוכנית 'אסטרטגיה מהנשמה' אני מלווה אותך בתהליך של יצירת תשתית פנימית להגשמה, ובמעבר ממערכת הישרדותית למערכת התפתחותית.
בתהליך:
1. נבין מה הרצון האמיתי שלך והמטרות שנכונות לך באמת
וגם מה היכולות והמשאבים שיש לך כדי להגשים אותם.
2. נדייק את הנוסחה הייחודית שלך
כלומר נבין מה דרכי המימוש שעובדות לך באמת ונשענות על הגאונות הטבעית שלך.
3. נזהה את נקודות העיוורון שגורמות לך להימנע
ונבין מה יעזור לך להיות בתנועה.
4. ניצור ציפיות עדכניות וסיפור חדש על עצמך ועל המציאות
שיאפשרו לך לחזק את הביטחון הפנימי, לפעול, ולהיות יותר בנינוחות עם מה שקורה.
ולא פחות חשוב –
לאורך התהליך נפתח לגיטימציה פנימית – כזו שתאפשר לך לפעול ולחיות יותר בחופש ושגשוג.
ולסיום – נרכז את הכל למסמך "מצפן להגשמה" שיאפשר לך לחזור לעצמך ולנתיב שלך בכל צומת מחדש.
לפרטים נוספים שלחו לי הודעה 💜