איך הצלחתי להתמיד בספורט אחרי שנים של ניסיונות כושלים

אני רואה את עצמי כבנאדם שאוהב ספורט, ואני יודעת שפעילות גופנית עושה לי טוב. ויחד עם זאת – במשך הרבה שנים לא הצלחתי להתמיד. 

היו שנים בהן הייתי מתאמנת בקרקס או עושה אקרובטיקה מסוגים שונים – ואז הייתי פעילה וחזקה וגמישה. אבל לפני 8 שנים, עברתי לקופנגן, ולא רק שלא היו חוגי אקרובטיקה שהיו לי ממש כיפיים, אז החוגים שכן נהניתי מהם ויכולתי להתמיד בהם – לא החזיקו הרבה זמן. או שפתאום שיעור היה מתבטל ברגע האחרון.

באיזשהו שלב הבנתי שאני לא יכולה להסתמך על חוגים, אלא צריכה ליצור לעצמי מסגרת אימונים עצמאית. אז היו תקופות שהלכתי לחדר כושר כל יום, או שהתאמנתי קצת בבית. אבל שום דבר לא החזיק יותר מחודשיים.  

קלטתי שעוברת עוד שנה ועוד שנה , ובינתיים אני לא מתאמנת בצורה עקבית ובמינונים שרציתי – והגוף נותן את אותותיו. היה לי "למה" ברור. ידעתי שפעילות גופנית עושה לי טוב. הרגשתי את ההשפעה על הגוף ומצב הרוח שלי כשאני עושה לעומת כשאני לא. והייתי מתוסכלת מהפער בין זה שאני מבינה שזה חשוב ונכון לי – לבין מה שאני עושה בפועל.

ולפני שבועיים, פתאום שמתי לב שאני מתאמנת כבר שנה רצוף! גם כשאין לי חוג. ובחודשים האחרונים אני עושה פעילות גופנית שעה ביום, לפעמים גם שעתיים-שלוש. 

אז מה כן עזר לי להתמיד?

נקודת המפנה

בתחילת יולי 2025 החלטתי אני חוזרת לעשות תרגול בוקר יומי עם אפליקציה שנקראת "7 דקות ביום". מדובר בסדרת תרגילים שעוברים על כל הגוף ומשלבים כוח וסיבולת: 30 שניות תרגיל, 10 שניות הפסקה.

בשנים לפני כן היו תקופות ששילבתי אותה בשגרת הבוקר שלי – ותמיד תוך כמה שבועות ממש התחזקתי, למרות שזה הדבר היחיד שהייתי עושה. אבל איכשהו הייתי מפסיקה אחרי כמה חודשים. 

מה שגרם לי להתמיד הפעם זה שינוי התפיסה. ראיתי שבפעמים הקודמות, בכל פעם שהפסקתי – נכנסתי לתקופות ארוכות בהן לא התאמנתי בכלל. והבנתי שאני צריכה עוגן יומי קטן וקצר. החלטתי שלא אפסיק אלא אם כן אקבע לי סדרת תרגילים אחרת.

חיזוק לדרך

כמה שבועות אחרי שהתחלתי, ראיתי סרטון של יוחנן גל שהתחבר מאוד לאני מאמין שלי: מעט זה הרבה. הוא דיבר על זה שבשביל להיות בכושר מעולה מספיק לעשות אימון של 10 דקות ביום – אבל אקפטיבי. והוא הזמין להצטרף לאתגר 21 יום של אימון יומי. הצטרפתי.

האתגר של יוחנן נתן לי מסגרת תומכת להרגל שמימלא התחלתי, חיזוק תודעתי לדרך שלי, דגשים שעזרו לי לשפר את אימונים העצמאיים שלי וארסנל של אימונים שאני יכולה לחזור אליהם. ממליצה לעקוב אחר הסרטונים שלו באינסטגרם ואפילו להירשם לאתגר.

ביסוס ההרגל

בספר הרגלים אטומים, ג'יימס קלייר מדבר על זה שחשוב קודם כל לייצר את ההרגל ואז לשפר. וזה באמת מה שעשיתי. המשכתי לעשות סדרת תרגילים כל בוקר + הליכה (זה משהו שעוד הייתי עושה קודם). 

בשנה הזו הייתי חולה לכמה שבועות, עברתי הרבה דירות והתחלפו העונות בצורה דרסטית. אז לא פעם עשיתי התאמות ושינויים לסדרת תרגילי הבוקר שלי. היו אפילו תקופות שפשוט רקדתי או עשיתי תנועה עדינה ומתיחות. לפעמים אני שמה שיר ועושה קפיצות, לתקופות היו לי 3 תרגילי כוח שהייתי מקפידה עליהם. מה שנשאר קבוע זה ששמרתי על מסגרת של תרגול בוקר של 5-10 דקות.

במקביל הלכתי לחוגי אקרובטיקה למיניהם ו/או חדר כושר מדי פעם ובמידת האפשר. כי זה עושה לי טוב, זה כיף לי, וידעתי שאני רוצה להתאמן יותר מ-10 דקות ביום. לא כי 10 דקות זה לא מספיק, אלא כי אני אישית אוהבת תנועה ורוצה אורח חיים של תנועה , לא רק לעשות כושר כדי להשיג מטרות ספציפיות.

נקודת הטרנספורמציה

באמצע מרץ 2026 חל שינוי משמעותי, ומאז התחלתי ללכת לחדר כושר (כמעט) כל יום, ולעשות לפחות שעה פעילות גופנית ביום, שזה בעצם מה שרציתי כבר כמה שנים.

מה שהוביל לזה זה תובנה מכוננת:
ממש ראיתי איך מרוב שחשוב לי שדברים יהיו אפקיבים ומדויקים – אני לא עושה את הדברים שאני רוצה. מרוב שאני מפחדת לבזבז, אני מבזבזת זמן ואנרגיה של התלבטויות.

ראיתי איך זה קורה בכל תחומי החיים, ובעקבות התובנה התחילו שינויים בכל תחומי החיים שלי. ספורט זה פשוט התחום שאני רואה בו את הפירות באופן הכי מיידי.

כשהתודעה נפחת – נפתחות אפשרויות חדשות

באותם ימים שמעתי פרק בפודקאסט נהדר לפרפקציוניסטית שבו לורה בראון סיפרה שמה שעזר לה להתמיד ביוגה זה שהיא החליטה להירשם לאימון יומי למשך 3 חודשים – ולהתמיד בלי לבחון אם זה באמת מתאים לה. פשוט לעשות לתקופה, כשהשאלה המנחה היא לא "האם ללכת" אלא "מתי" ללכת. הבנתי שאני רוצה לאמץ על זה על חדר כושר, כי מזמן רציתי להתחיל ללכת כל יום.

במקביל, באותם ימים חברה הכניסה אותי לשבוע ניסיון בהולמס פלייס. דיברנו על זה חודשים, וכנראה רק אחרי שחל שינוי פנימי בתוכי – זה הצליח להסתדר. החלטתי שבשבוע הזה אלך כל יום. כל כך נהניתי בשבוע הזה!!! גם הלכתי לנסות כמה שיעורים, שבאופן מפתיע היו מעולים אחד אחד.

ברגע שהורדתי את הציפיה שהאימון בחדר כושר יהיה אפקטיבי, ושאדע מה לעשות עם המכשירים, שלא אבזבז את הזמן על למידה וכו' – החדר כושר הפך להיות כמו שהקרקס היה עבורי פעם: מרחב למשחק וגילוי. גם ספציפית חדר הכושר בהולמס פלייס היה נעים ועם כמעט כל המכשירים והאביזרים שאפשר לחלום עליהם.

לפעול בדרך חדשה

ההולמס פלייס יקר ורחוק בהרבה מחדרי כושר אחרים. אז לא חשבתי שאמשיך ללכת אליו אחרי שבוע הנסיון. אבל החלטתי להירשם מכמה סיבות:

1.  יש שם בית קפה שאפשר לעבוד ממנו (בלי תשלום נוסף), ועבד לי מעולה השילוב הזה של לעבוד ואז לקפוץ לחדר כושר בלי שצריך לעבור שלב מעבר של להתארגן ולצא מהבית. וגם אהבתי לפעמים ללכת לעשות שיחות טלפון או הפסקות על ההליכון, מעבר לאימון הרגיל.

2. גיליתי שלמרחק של החדר כושר היה יתרון, לפחות כל עוד הוא גם שימש לי כמשרד לשעות הבוקר: זה גרם לי ללכת לפחות שעה ביום! חצי שעה בבוקר ועוד חצי שעה בחזור בהמשך היום. באותה תקופה עשיתי בקלות מינימום 10,000 צעדים ביום, והרבה פעמים גם 20,000.

אחרי חודשיים הפסקתי את המנוי להולמס פלייס כי נסעתי לביקור בארץ ותכננתי לעבור לאזור אחר של העיר כשאחזור. מאז שהפסקתי יותר מאתגר לי  להקפיד ללכת לחדר כושר, ואני עושה פחות צעדים רוב הימים. 

עם זאת התקופה בהולמס פלייס עזרה לי לבסס את ההרגל, ולהבין יותר טוב מה עושה לי טוב ועובד עבורי. אז אני כן ממשיכה להתמיד בללכת לחדר כושר. בנוסף להליכה יומית ותרגילי בוקר.  גם כשהייתי בביקור בארץ וגם בדירות שגרתי בהן לאחרונה לכמה שבועות.

לסיום

כשכתבתי את הטור הזה הבנתי שהיו הרבה מאוד דברים שעזרו לי, חלקם כאלו בכלל קרו בשנים לפני שהצלחתי להתמיד. אז כתבתי פוסט נפרד עם עקרונות וטיפים שעוזרים להתמיד. אעלה אותו לכאן בעוד שבוע. 

בינתיים יש פה המון חומר למחשבה אשמח לשמוע ממך על נקודה אחת שתפסה אותך, או משהו שהחלטת לאמץ.

וכדי לקבל עדכון כשעולה הפוסט-המשך, אפשר להצטרף לקבוצת הוואטספ החדשה שלי או להירשם למטה לעדכונים במייל.