מה למדתי משטיפת כלים על יציאה מתקיעות

אבל לפני כמה שנים נפל לי האסימון: שטיפת הסכו"ם עוזרת לי להתניע. לשטוף כפית זה פשוט, קל, לא מאיים. זה מכניס אותי לשוונג – כפית, כף, מזלג, ואז הופה – צלחת, קערה. בסוף לשטוף את הסיר השרוף כבר פחות נראה מאיים כמו לטפס על הר גבוה. זה גם כמו שעושים חימום לפני אימון כישור. לא ישר מתחילים עם המשקולות הכבדות.

חליתי בשפעת, וכמה שבועות שכבתי תשושה בין המיטה-לספה. ימים שלמים של כלום שהתמלאו במחשבות קודרות על כל מה שלא טוב בחיי (כמעט הכל, אם הייתם שואלים אותי באותם ימים).

אחרי כמה שבועות של תשישות בין המיטה לספה, כשהיה נראה לי שהגיע הזמן לחזור לעשיה – הייתי מתוסכלת כי הרגשתי שאני צריכה שוב לבנות הכל מ-0. את עוגני העבודה, תנועה, תזונה, ועוד. הכל. שוב. כולל אלו שהצלחתי לבנות בחודשים האחרונים מאז שהגעתי לאתונה.

גם ככה הייתי בדיכאון, גם ככה האנרגיה שלי היתה נמוכה אחרי כמה שבועות שבקושי אכלתי, והחלשתי את עצמי עם מחשבות שליליות. ותוסיפו לזה את זה שניסיתי לפתור את כל החיים שלי ביום אחד – זה עורר בי את אותה הימנעות שלגשת לשטוף כיור מפוצץ ומטונף פעם היתה מעלה בי.

אחרי כמה ימים כאלו החלטתי להוסיף משימה קטנה לאחרי ההליכה – להעלות לאתר תוכן שכבר יצאתי (אנחנו פה אז אגלה שזה היה הפוסט הזה). ידעתי שזה ייקח פחות משעה, ושזה לא מצריך ממני השראה כי זה יחסית טכני – ושאם אעשה את זה תהיה לי תחושת סיפוק.

למחרת הלכתי לטיפול גופנפש אצל ישראלית בצפון אתונה. לפני שקבעתי איתה התלבטתי במשך כמה ימים. "לא חבל על הכסף?" "את יכולה למצוא עיסוי טוב אצל מישהי מקומית ברבע מחיר".

מצד שני – ידעתי שהטיפול ייצר תנועה, ושהמפגש האנושי יעשה לי טוב, ושיהיה לי טוב לנסוע לראות שכונה חדשה באתונה. וביחד עם זה שבאותם ימים הבנתי שאני צריכה להתאמן על לבזבז ולטעות – קבעתי את הפגישה.

הטיפול-מפגש-נסיעה אכן ממש הרימו לי את האנרגיה. ואחרי הטיפול ישבתי בבית קפה ועשיתי את המשימה היומית שקבעתי לעצמי: לשלוח כמה הודעות עבודה חשובות שהייתי צריכה לשלוח ונמנעתי מהן. ומאז אני מרגישה שממש חזרתי לעצמי. וחזרה לי שמחת החיים והתשוקה לעשיה.

2. אל תצפו מעצמכם לצאת מקפאון או מחווית תקיעות לעשיה של דברים. מאיימים או מימוש מלא ביום אחד.

3. יש כוח גדול לצעדים קטנים.

4. אל תצפו מהצעדים הקטנים לפתור הכל ביום אחד.